חיי עולם וחיי שעה - הרב דב קוק בהגדרות גדרי התפילה

  א. הגמרא בשבת (י ע"א) מביאה על רבא דחזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר, מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. ופרש"י, חיי עולם, תורה. תפלה צורך שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות. עכ"ל. והעירו בחורי החמד מישיבת "קרן אורה" בכרמיאל, דהלא יש בתפלה כמה וכמה עניינים שהם על עסקי תורה ורוחניות, כגון אתה חונן לאדם דעת שבברכה זו בקשה על זכירת התורה (כמבואר בפרש"י לע"ז ח רע"א), וכן בקשת התשובה סלח לנו והשיבנו... וא"כ גם בתפלה יש בקשת חיי עולם, ולמה סבר רבא דרב המנונא עסיק בתפלתו דוקא בעניני רפואה ומזונות. וביקשו בחורי החמד מישיבת "קרן אורה" בכרמיאל מהרב יקותיאל אוהב ציון כי ישאל זאת את מו"ר הרב דב קוק שליט"א. ב. והשיב מו"ר הרב שליט"א לשאלה זו, שהרי ידוע מהאריז"ל שמשה [ע"ה] גימטריה רצון, והביאור בזה, דמשה רבינו אין לו אלא רק רצון ה', וכל המציאות שלו זה רק רצון ה', משה רבינו אמר "ונחנו מה" - הוא מבטא דבר מופשט שהוא רצון ה', ואם כן, משה רבינו שהוא שורש לימוד התורה - והוא רצון ה', מזה נלמד דכל החפצא של תורה זה רצון ה'...   ג. וזה מה שכל הלומדים עושים לומדע'ס לומדע'ס... ובסוף מגיעים למקום מסויים בהבנה, שהוא מיצוי הלמדנות, בבחי' "עד כאן רזא דיחודא", ושם אומרים זה רק רצון ה', [דהייינו דלאחר מיצוי הלמדנות, יש מקום שבו הגדרת הדבר שזה רק רצון ה' ומשולל הסבר], מגיעים למסקנא שזה כבר שכל אלוקי, שזה חכמה ללא הסבר. [וזה המצב שכבר החכמה נשפכת לו... וכמבואר ענינים אלו באגרותיו של מרן החזון איש זיע"א]. וכשמגיע הלומד לכזה עיון, החכמה מאירה לו פנים מאליה, וזהו שכל הלימוד מטרתו בסוף להגיע לרצון ה'.   ד. ומכל שכן האמוראים האלה שהם בודאי לומדים תורה לשמה, וביאור "לשמה" - שאין הפרש בין הדבר הנלמד לבין האדם, שאם אני לומד תורה ואני לא כמו התורה, אלא אני שונה מהתורה, זה נקרא "שלא לשמה", למה?? כי אם אני לא כמו התורה, והתורה הרי היא חפצא של רצון ה', ואני לא רצון ה' במהות שלי, אז אני לא לשמה של תורה, דכל כמה שההפרש לא מוגדר כמו תורה, דלימוד לשמה של האמוראים היינו שאני מוגדר כמו התורה, וכמו שהתורה זה רצון ה', אז אני מוגדר רצון ה', ועד כמה שאני מוגדר במהות שלי רצון ה' [כמו שמצינו באמוראים גדר "משה שפיר קאמרת"], ועד כמה שאני מוגדר יותר רצון ה' בעולם, ככה הוא יותר לשמה עם התורה.   ה. וכיון שהוא לומד את התורה בצורת רצון ה', אז הוא לא צריך להתפלל על זה בכלל, דהא כל הענין של התפלה זה להגיע לענין של רצון ה', ואם החפצא של התורה זה רצון ה', והוא כל רצון העולם, והתורה הא הרצון האין סופי של ה', ואני חייב להיות כמו התורה, להיות כיוצא בו בשביל שתהיה תורה לשמה, [דמשה שפיר קאמרת], ואני עצמי נהיה רצון ה', ואז למה אתה מתפלל דהא אין לך בקשת רצון ה' יותר מלימוד לשמה... ועל כרחין דרב המנונא היה מתפלל על פרנסה ורפואה וכו'. [ומה שתקנו תפלה על תורה בכמה דוכתי, הכונה היא שנזכה להגיע למצב הנ"ל].