להשחוות לה' בעומק המחשבה - הרב דב קוק

"והשתחוו להר קדשו" - אחד אומר אני משחווה לתורה ומכבד אותה, אני כלום לעומת התורה וצריך לכבד אותה, כמו שהרמב"ן אומר. אדם חושב ש"והשתחוו להר קודשו" זה לכבד, אבל לא מבקשים ממך לכבד. אסור להגיד את זה, ומותר להגיד את זה, אבל לא, כאן לא מבקשים ממך להשתחוות. הקב"ה לא צריך שתשתחווה לו, הוא לא מתפעל מזה שאתה משתחווה לו. ונכון אסור להגיד את זה. זה כמו נמלה או חיידק שמכבד אדם, זה כמו נמלה שרוצה להשתחוות לאדם. או חיידק שהגודל שלו אלפית ראש סיכה, והיא רוצה להשתחוות לאדם, זה נורמלי? ועדיין המשל קטן וכמעט אפסי. לא מבקשים ממך להשתחוות. אלא מבקשים ממך שתהיה במצב של משתחווה. זה לא מצווה להשתחוות, זה תעודת זיהוי להשתחוות. "זאת התורה אדם" - אדם מורכב עד כמה שהוא יודע שהוא לא קיים ורק ככה הוא קיים, ואם כתוב "זאת התורה אדם" זה אומר שאם אתה יודע שאתה לא קיים כלפי התורה - בזה אתה קיים. ואם חסר בידיעה הזו בזה נחסר מ"זאת התורה אדם" וחייך מחוסרים. הוי אומר, לא מבקשים ממך להשתחוות - אומרים לך שזאת ההגדרה עשרים וארבע שעות וזו תעודת הזיהוי שלך. וככל שאתה יותר משתחווה בעומק המחשבה שזה גם מתבטא בעומק - בגוף, כפי שאתה מבין שאתה לא קיים ואתה משתחווה בעומק המחשבה זו תעודת הזיהוי שלנו לעד ולעולמי עולמים.