האם עונג שבת הוא בקוגל וחמין או ישבעו ויתענגו מטובך - הרב דב קוק

לא מובן לי כל כך ענין עונג שבת, זה כמו קושיה... יש לנו "עונג שבת", להביא קוגלים... ובתפלה אומרים, "כולם ישבעו ויתענגו מטובך", וזה אומר להביא קוגלים וללכת לקצב ולקנות את השומן המשובח ביותר, ואותו לשים בחמין... כי צריך להשמין בשבת מהחמין כמו שאומר "בעל המאור".   "כולם ישבעו ויתענגו מטובך", לא בדיוק מסתדר לי... נכון שהכל קדוש והכל מה', אבל "ישבעו ויתענגו מטובך" היינו עונג שבת, מתבטא בקוגל וחמין???   ויש לומר, ודאי שכל דבר שיש בעולם - ויש בו חסרון ולא בא לסיפוקו, זה החשכה באלוקות. למשל, אם אני אומר שיש עכשיו חולה מסוכן שסובל, ואתה מרחם על החולה, אבל בורא עולם יותר מרחם עליו.   וליתר דיוק, כל מה שאתה מרחם עליו, זה שיורי דשיורי דמים אחרונים מרחמי השי"ת, זה לא "יחסי", אלא זה פרומיל דפרומיל בכמות ואיכות באין סוף דרגות מרחמי ה' שיורדים עליך ואתה מרחם עליו.   מי הוא זה ואי זה הוא שיבוא לבקש מה' תרחם עליו על פלוני, בזמן שרחמיך על אותו אחד הם רק פרומיל מהפרומיל בכמות ואיכות שירד משמים לארץ?! הרי אין טפשות גדולה מזו...   יש לדוגמא את ראובן, ויש לו כאב, כאב שקיים בעולם, והוא סובל, בזה יש חסרון והעדר במציאות האלוקות... אסור להגיד "במציאות האלוהות", אלא יותר מדויק לומר שחסר "בראיה ובהשפעה" לגבי ה"מקבלים" שבעולם, שחסר להם בהשפעת האלוהות, זה חושך, זה הפסד בעולם, זה חילול ה'.   יהודי שסובל בקצה הצפורן זה חילול ה'. למה?? מפני שה' הוא ה"כל יכול", וכולם כלולים בה', כולם "יש מאין" של ה' - והיש מאין של ה' - הוא בלתי מוגבל, ואם מה שכלול בו יהיה חסרון, זה חילול ה' דאורייתא.   "ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל" - לא למענכם אני עושה, זה בעצמו קידוש ה' שראובן יהיה בריא. "לא למענכם אני עושה" - זה קידוש ה' שאני גואל אותכם.   בזמן שאתה מתפלל על חולה, אתה פשוט מקדש את ה'.   כאשר אתה יוצר מצב שכל דבר גשמי בעולם בא על סיפוקו בעונג שבת, הרי ש"היכללת" את האלוהות, היכללת את כל העולם בתוך האלוהות האין סופית, ואמרת, שגם הדבר הגשמי ביותר בעולם, נכלל באין סוף, והוא מתענג אין סוף, מפני שה' אין סוף, הרי בזה הכללת את כל ה"בהמות" שבעולם בתוך הקב"ה.   ובלי זה לא קידשת את השבת, שהרי אם לא הודת בזה שהחלק הבהמות לא שלם באין סופיות ומקבל את העונג האין סופי שלו, עדיין חסר בהשפעת האלוהות בעולם כלפי הנבראים.   העונג שבת אומר לך, ה"יש מאין" של ה' מקיף את כל העולם כולו, כולל כל הגשמיות שיש בעולם, וזו המציאות, וכל המציאות היא בתוך ה' בעצמו, אז אין סוף לתענוג שלו.   אכן כל דבר שיש בעולם, ממילא הוא אין סוף בתענוג שלו.   ככל שאני עושה מעשים לקרב את התענוג הזה, אני מקרב את עצמי את המסקנה הזו, מופשטית. קיבלנו איזה תמונה שונה על עונג שבת עכשיו. במעשים, אולי אין כל כך נפקא מינה, אבל בהגדרה ובכוונה יש נפקא מינה גדולה.