מהו החסד הגדול ביותר שיכול האדם לעשות עם חברו בעולם הזה? - הרב דב קוק

מהו החסד הגדול ביותר שיכול האדם לעשות עם חברו בעולם הזה? התשובה - להתפלל עליו! ובתוך התפילה בעצמה אפשר להתפלל על החבר ב"רפאנו" ויכול ב"השיבנו", מה יותר חסד? התשובה היא: בברכת השיבנו. למה? כי "רפאנו" זה על גופו, ו"השיבנו" זה על נשמתו, ובוודאי שעל נשמתו גדול יותר. הוי אומר שהחסד הגדול ביותר עלי אדמות שאדם יכול לעשות עם חברו הוא להתפלל עליו! ונישאל מו"ר הרב שליט"א: האם זה יותר מאשר ללמד את חברו תורה? והשיב מו"ר הרב שליט"א: שיש בזה משהו, והוא לא יודע אם יותר וקשה לו להגיד שהלימוד יותר. זו שאלה יפה, אך לא ידוע לי מי יותר גדול האם מי שלימד את חברו תורה, או שהתפלל על חברו שידע תורה, אני לא יודע כרגע לומר תשובה. (ואם נתבונן היטב במילים של הרב, אפשר לשמוע איך הרב אומר בהבלעה שהיום בדור שלנו לימוד זה קשה ואין לימוד. ואכמ"ל במקום שהרב קיצר). אדם שמתפלל על חברו, אפילו בענייני גשמיות זה עושה קשר נפשי. כי אם אדם רק מביא לחברו כוס תה, נכון שזה דבר גדול מאוד, אבל עדיין זה מגיע עד גבול גשמי של מעשה. אך הוא מתפלל על חברו מהלב שלו, הוא מגיע איתו לקשר נפשי, מפני שזה כבר הרגשה. ויותר מכך מי שזוכה להפלל על חברו ברוחניות, זה עוד יותר גדול, מפני שזו הרגשת קשר נפשי מינה וביה וזה הכי דרגה שיש. מי שיש לו אהבת ישראל אמיתית, אנחנו לצערנו אין לנו לכן אנחנו רק מתפללים על כל החולים שזה מפריע לנו בעיניים, אך מי שיש לו אהבת ישראל אמיתית היה מתפלל יותר על הרוחניות של השני. רק שלצערנו אנחנו מגיעים לאהבת ישראל כזו, אנחנו לא מגיעים לרוחניות מהאכפתיות שהשני יהיה צדיק. והוסיף ר' ניסים ביטון וציין כי מבוא בחיד"א על מאמר חז"ל שהחורבן היה מפני "שלא ברכו בתורה תחילה", שהאדם בירך את חברו 'תהיה בריא' ועל רפואה, אבל לא בירכו את חבריהם "בתורה תחילה" שיזכו לרוחניות, כמו שהסביר הרב.