מסכת קידושין דף ד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 4]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257453 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257372 קידושין דף ד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א יציאה דכוותה קא ממעט. והא לא דמיא האי יציאה להאי יציאה - התם נפקא לה מרשות אדון לגמרי והכא אכתי מיחסרא מסירה לחופה? בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה, דתנן 'נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה'. והאי (שמות כא יא) 'ויצאה חנם' להכי הוא דאתא? הא מבעי ליה לכדתניא, דתניא 'ויצאה חנם - אלו ימי בגרות; אין כסף - אלו ימי נערות'? אמר רבינא, אם כן לימא קרא 'אן כסף', מאי 'אין כסף'? אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו? אב. וממאי דדרשינן הכי? דתניא '(ויקרא כב יג) 'וזרע אין לה' - אין לי אלא זרעה, זרע זרעה מנין? ת''ל 'זרע אין לה' - עיין לה; ואין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מנין? ת''ל 'זרע אין לה' - עיין לה'. והא אפיקתיה לזרע זרעה? זרע זרעה לא איצטריך קרא, דבני בנים הרי הן כבנים, כי איצטריך קרא לזרע פסול. ותנא גופיה מנליה דדריש הכי? אמרי, כתיב (במדבר כב יד) 'מאן בלעם' (דברים כה ז) ו'מאן יבמי' דלא כתיב בהו יו''ד, והכא כתיב ביה יו''ד, ש''מ לדרשא הוא דאתא. ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה, דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה הוה אמינא משום דלא טרחא בהו אבל מעשה ידיה דקא טרחא בהו אימא דידה הוו, ואי אשמעינן מעשה ידיה דקא מתזנא מיניה אבל קידושיה דמעלמא קאתי לה אימא דידה הוו, צריכא: גופא, 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות, 'אין כסף' - אלו ימי נערות. ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות? אמר רבה, בא זה ולמד על זה, מידי דהוה אתושב ושכיר, דתניא, ''תושב' - זה קנוי קנין עולם, 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים; יאמר תושב ולא יאמר שכיר, ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ''ש? אילו כן הייתי אומר 'תושב' זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל, בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' שאע''פ שקנוי קנין עולם אינו אוכל'. א''ל אביי, מי דמי? התם תרי גופי נינהו, דכי נמי כתב רחמנא תושב נרצע לא יאכל והדר כתב אידך - הוה שכיר מילתא דאתיא בק''ו, ומילתא דאתיא בק''ו טרח וכתב לה קרא, אלא הכא חד גופא היא! כי נפקא לה בנערות, בגרות מאי בעיא גביה? אלא אמר אביי, לא נצרכה אלא לבגר דאילונית; סד''א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק, קמ''ל. מתקיף לה מר בר רב אשי, ולאו ק''ו הוא? ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב - מוציאין מרשות אדון, בגרות שמוציאה מרשות אב - אינו דין שמוציאה מרשות אדון? אלא אמר מר בר רב אשי, לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאילונית; סד''א דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה זבינא, עמוד ב קמ''ל (שמות כא יא) 'ויצאה חנם' כו'. ולמר בר רב אשי דאמר ולאו ק''ו הוא - הא אמרינן מילתא דאתיא בק''ו טרח וכתב לה קרא? ה''מ היכא דליכא לשנויי, אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן: ותנא מייתי לה מהכא, דתניא '(דברים כד א) 'כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה' וגו' - אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר (בראשית כג יג) 'נתתי כסף השדה קח ממני'; והלא דין הוא, ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף, זו שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף? יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף, מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר - ת''ל 'כי יקח איש''. הא למה לי קרא? הא אתיא לה! אמר רב אשי, משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא; מהיכא קא מייתית לה? מאמה העבריה, מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף - תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף, ת''ל 'כי יקח איש'. ואיצטריך למיכתב 'ויצאה חנם' ואיצטריך למיכתב 'כי יקח איש'; דאי כתב רחמנא 'כי יקח' - הוה אמינא קידושין דיהב לה בעל דידה הוו, כתב רחמנא 'ויצאה חנם', ואי כתב רחמנא 'ויצאה חנם' - הוה אמינא היכא דיהבה (ליה) איהי לדידיה וקידשתו הוו קידושי - כתב רחמנא 'כי יקח' ולא כי תקח: ''ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה; והלא דין הוא, ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה, זו שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה? אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה, מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות תאמר בזו שקנינה לשום אישות, ת''ל 'ובעלה''. ולמה לי קרא? הא אתיא לה! אמר רב אשי, משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא; מהיכא קא מייתית לה? מיבמה, מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת, תלמוד לומר 'ובעלה':