מסכת קידושין דף ס - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 60]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257509 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257428 קידושין דף ס להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים - מראשון ומאחרון צריכה גט, מאמצעי אינה צריכה גט; מה נפשך, אי תנאה הואי - דקמא קידושי דהנך לאו קידושי, אי חזרה הואי - דבתרא קידושי דהנך לאו קידושי. פשיטא! מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה, ותיבעי גיטא מכל חד וחד, קמ"ל. עולא אמר רבי יוחנן, אפי' מאה תופסין בה. וכן אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן, אפילו מאה תופסין בה. אמר ליה רב משרשיא בריה דרב אמי לר' אסי, אסברה לך טעמא דרבי יוחנן - שוו נפשיה כי שרגא דליבני, דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק. מתיב רב חנינא 'מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת'; בשלמא לרב - מסייעא ליה, לשמואל נמי - הא מני רבנן היא ואנן דאמרי כרבי, אלא לר' יוחנן דאמר שיורא הוי - כל גיטא דמשייר בה ולא כלום הוא! יבומי מייבם? אמר רבא, גט להוציא ומיתה להוציא, מה ששייר גט - גמרתו מיתה. אמר ליה אביי, מי דמי? גט מוציאה מרשות יבם - מיתה מכנסה לרשות יבם! אלא אמר אביי, התם טעמא מאי? גזירה משום 'מהיום אם מתי הרי זה גט'. ונגזור 'מהיום אם מתי' דתחלוץ אטו 'מהיום ולאחר מיתה'? אם אתה אומר חולצת – מתייבמת. הכא נמי אם אתה אומר חולצת מתייבמת? תתייבם ואין בכך כלום, חששא דרבנן הוא: מתני'. האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז' - הרי זו מקודשת והוא יתן. 'על מנת שאתן לך מכאן ועד ל' יום' - נתן לה בתוך שלשים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. 'ע"מ שיש לי מאתים זוז' - הרי זו מקודשת ויש לו. 'על מנת שאראך מאתים זוז' - הרי זו מקודשת ויראה לה. ואם הראה על השלחן - אינה מקודשת: גמ'. איתמר, רב הונא אמר והוא יתן, רב יהודה אמר לכשיתן. רב הונא אמר והוא יתן - תנאה הוי, מקיים תנאה ואזיל; רב יהודה אמר לכשיתן - לכי יהיב הוו קידושי, השתא מיהא לא הוו קידושי. מאי בינייהו? איכא בינייהו שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר - לרב הונא לא הוו קידושי, לרב יהודה הוו קידושי. ותנן נמי גבי גיטין כי האי גוונא, 'האומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז - הרי זו מגורשת והיא תתן'; איתמר, רב הונא אמר והיא תתן, רב יהודה אמר לכשתתן. רב הונא אמר והיא תתן - תנאה הוי, מקיימא תנאה ואזלה, רב יהודה אמר לכשתתן - לכי יהיבה ליה הוא דהוי גט, השתא מיהא לא הוי גט. עמוד ב מאי בינייהו? איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד - לרב הונא הוי גט, לרב יהודה לא הוי גט. וצריכא, דאי אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב הונא משום דלקרובה קאתי, אבל גירושין דלרחקה קאתי אימא מודי ליה לרב יהודה; ואי איתמר בהך - בהך קאמר רב הונא משום דאיהו לא כסיף ליה למתבעה, אבל הכא דאיהי כסיפא לה למיתבעיה אימא מודי ליה לרב יהודה, צריכא. מיתיבי 'הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז - אע"פ שנתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת, לאחר לא תנשא עד שתתן'; ועוד תניא 'אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת - נתנה אין זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים', עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשיי ומר סבר אפי' ליורשיי, דכולי עלמא מיהא תנאה הוי! תיובתא דרב יהודה? אמר לך רב יהודה, הא מני רבי היא, דאמר רב הונא אמר רבי, כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן. גופא, אמר רב הונא, אמר רבי, כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. אמר רבי זירא, כי הוינן בבבל הוה אמרינן, הא דאמר רב הונא אמר רבי כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי - פליגי רבנן עליה; כי סלקי להתם, אשכחיה לרבי אסי דיתיב וקאמר לה משמיה דרבי יוחנן, הכל מודים באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, לא נחלקו אלא מהיום ולאחר מיתה. והתניא 'מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים, רבי אומר כזה גט'. ולרב יהודה דאמר בעל מנת נמי פליגי - אדמיפלגי במהיום ולאחר מיתה, ניפלגי בעל מנת? להודיעך כח דרבי דמהיום ולאחר מיתה נמי הרי זה גט. וניפלגי בעל מנת להודיעך כח דרבנן? כח דהיתירא עדיף: על מנת שאתן לך מכאן וכו': פשיטא! מהו דתימא לאו תנאה הוא ולזרוזיה קאמר, קמ"ל: על מנת שיש לי מאתים זוז וכו': וניחוש שמא יש לו? ועוד תניא 'חיישינן שמא יש לו'? לא קשיא, הא בקידושי ודאי, הא בקידושי ספק: ע"מ שאראך מאתים זוז וכו': תנא, 'לא נתכונה אלא לראות משלו': ואם הראה לה על השלחן אינה מקודשת: פשיטא! לא צריכא, דאע"ג דנקט דמי בעיסקא: מתני'. על מנת שיש לי בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויש לו. על מנת שיש לי במקום פלוני - אם יש לו באותו מקום מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. על מנת שאראך בית כור עפר - הרי זו מקודשת ויראנה. ואם הראה בבקעה - אינה מקודשת: גמ'. וניחוש שמא יש לו? ועוד תניא 'חיישינן שמא יש לו'? ל"ק, הא בקידושי ודאי, הא בקידושי ספק. למה לי למיתנא גבי ארעא ולמה לי למיתנא גבי זוזי? צריכא, דאי אשמעינן גבי זוזי - משום דעבידי אינשי דמצנעי, אבל ארעא - אימא אי דאית ליה ארעא קלא אית ליה, קמ"ל: על מנת שיש לי במקום פלוני אם יש לו וכו': פשיטא! מהו דתימא אמר לה, מאי נפקא לך מינה? אנא טרחנא ומייתינא! קמשמע לן: על מנת שאראך בית כור עפר: תאנא 'לא נתכוונה זו אלא לראות משלו': ואם הראה בבקעה אינה מקודשת: פשיטא! לא צריכא, דנקיט בדיסתורא. גבי הקדש תנן,