שיעורו המלא של רשכבה"ג רבינו מרן הגאון רבי דב לנדו בפתיחת בין הזמנים בביהמ"ד בית השם בהשתתפות אלפים

*שיעור מרשכבה"ג רבינו מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א בפתיחת בין הזמנים בביהמ"ד בית השם בענין חילול הקדש לצורך קרבנות שקבוע להם זמן* שבת קמ"ח ב' מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט, וברמב"ם פכ"ג מה' שבת הי"ד כתב שזו מצות היום היא. ויש להסתפק אם שרי נמי חילול מעות ]או מידי אחריני[ של הקדש קדושת דמים דפסח או דחגיגה בשבת ויו"ט לצורך קרבן ע"י החילול שיהי' לקרבן פסח או חגיגה, דבגמרא איירי רק באיסור מקדיש, אבל בחילול יש גם איסור הורדת הקדושה מצד מתקן, ואולי לא הותר אלא בקרבן עצמו ולא חילול בהמה אחרת דנמצא מוריד הקדושה מהבהמה ואח"כ מתפיסה בקרבן., או"ד לא שנא, אלא דכל שהוא לצורך חובות היוםשרינן בין בההקדש ובין חילול הדמים. ]ובודאי דיש בחילול איסור, ומב' טעמים מצד חילול הקדושה וגם יש בזה איסור מתקן כהפרשת תרומ"ע, דהא נעשה היתר ע"י החילול . ופדיון פטר חמור בשבת ויו"ט, דאין בזה אלא חילול, דהא על השה לא נתפס מידי, יל"ע אם שרי. ובכהן שירש פטר חמור מאבי אמו ישראל דאין איסור לפדותו משום מקדיש אלא משום מתקן, דהא ירש אותו והוא שלו ואין כאן מו"מ בשבת אלא מתקן , וי"ל. והנה הרמב"ן לא ס"ל איסור מקדיש בהפרשת תרומות ומעשרות עי' מלחמו ת פרק י' דפסחים )דף כ"א ע"ב( וז"ל, היא ששנינו בספק חשיכה אין מעשרין את הודאי, מפני שהוקבע למעשר ונאסר באכילת עראי והוה ליה מתקן, ע"כ, ושמע מינה מדלא קאמר איסור מקדיש שכתב הרמב"ם, דלא ס"ל איסור מקדיש לכאו', וי"ל בכהן ולוי שיש להם טבל שלהם דלא שייך בזה איסור מקדיש דכבר הוא שלהם ואין כאן אלא איסור מתקן, ולפי"ז ליכא ראי' מהרמב"ן. ועי' מלחמות פרק קמא דביצה שמזכיר נמי איסור מקדיש, ולכאו' זה סתירה בדברי הרמב"ן, אלא אי נימא כדלעיל דאיירי בטבל של הכהן או הלוי. והנה לענין הספק שהוזכר לעיל אם מותר גם לחלל בשבת ויו"ט קדושת בהמה לצורך קרבן או רק להקדיש, יעוי' תוס' ישני ם יומא ס"ב א' כתבו דלקיחת שעירים שריא ביום ה כפורים ומייתי גמ' דלעיל דמקדיש אדם פסחו בשבת וכו', והרי השעירים נלקחין מתרומת ה לשכה ויש כאן חילול מעות, וא"כ מבואר בדבריו דמותר גם לחלל כמו להקדיש לצורך קרבן של שבת . וכן י"ל בהא דתניא בתוספתא בשבת (פט"ז הכ"ד) אין מבקרין מומין ביו"ט ואין צריך לומר בשבת אם לבו ביום מבקרין בשבת ואין צריך לומר ביו"ט, ולכ' לשבת מאי נפ"מ שיהי' צריך לבקרו אם לא בכדי לפסוק שהוא מום ]וצע"ש במנחת בכורים[ ולהנ"ל מבקרו לצורך קרבן לחללו וצע"ש. ומדברי התו' ישנים יומא דלעיל יל"ע במש"כ בחזו"א מנחות סי' ל"ג ס"ק ג' דאפשר שאסור לחלל מתר ומת הלשכה לצורך קרבנות היום . מעשר שני מהו לחלל על שלמים. ונפ"מ לשלמי שמחה. ואם כן יהא מותר לטלטל מעשר שני טמא ביו"ט ברגל בירושלים . הרמב"ם פרק ב' מהלכות יו"ט ה"ג וכן בהמת קדשים שנולד בה מום ביום טוב הואיל ולא היתה דעתו עליה מערב יום טוב אסור לשחטה ביום טוב לפיכך אסור לראות מומי קדשים ביום טוב גזירה שמא יתירם החכם במומן ויבא זה לשחוט בו ביום, ע"כ , וכבר הקשו האחרונים דתפ"ל דאין פודין את הקדשים ביו"ט וא"כ למה הזכיר הרמב"ם חששא שמא יבוא לשוחטו בו ביום ולא הזכיר שאסור לפדות ביו"ט, ועי' צל"ח ואור שמח. ולפי זה י"ל דנפ"מ ביו"ט לבהמת חגיגה דאפשר לפדו תה ביו"ט לצורך הקרבתה. אמנם אם כן קשה דלא הוה מוקצה אם ראוי' לחגיגה ולמה כתב הרמב"ם דהיא מוקצה הואיל ולא היתה דעתו עלי'. אך יתכן לומר דלא לחגיגה יעשנה אלא לעולת ראיה, ומוכן לשימוש דגבוה לא הוה מוכן לאכילה, וא"כ שפיר הוי מוקצה, ויש כיוב"ז דבר שהוא מוכן לשימוש אחד לא הוי מוכן לדבר אחר וה"נ מוכן לגבוה לא הוי מוכן להדיוט. ועי' פרי מגדים אשל אברה ם רע"ט י' דשמן שהדליקו בו את הנר בשבת לחולה אף דמותר לטלטלו להאיר מ"מ כשכבה אסור לאכול את השמן דמוקצה הוא. והיינו דאף שהוא מוכן לשימוש להאיר לצורך החולה, אינו מוכן לשימוש אכילה, ודו"ק לפי זה לבאר הרמב"ם שכתב דהוי מוקצה בנולד בו מום דאינו מוכן לאכילה דהדיוט