מסכת גיטין דף סו - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [gitin 66]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252430 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252518 גיטין דף סו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א דרא רבי אבינא לסילתיה ואזל לגבי דרב הונא רביה, דאמר רב הונא גיטו כמתנתו - מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר, ומה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו כיון דאמר תנו אע"ג דלא קנו מיניה. מתקיף לה רבי אבא, אי מה מתנה ישנה לאחר מיתה אף גט ישנו לאחר מיתה? הכי השתא, בשלמא מתנה איתה לאחר מיתה, אלא גט לאחר מיתה מי איכא? אלא רבי אבא הכי קא קשיא ליה, מתנת שכיב מרע במקצת היא, ומתנת שכ"מ במקצת בעיא קנין! מכלל דרב הונא סבר לא בעיא קנין? והא קי"ל דבעיא קנין! שאני הכא דמצוה מחמת מיתה הוא. מכלל דר' אבא סבר מצוה מחמת מיתה בעיא קנין? והא קי"ל דלא בעי קנין! אלא רבי אבא הכי קא קשיא ליה, 'חמרא' לא קאמר, 'דמי חמרא' לא קאמר, 'מחמרא' קאמר! ואידך, 'מחמרא' כדי לייפות את כחו. שלחו מתם, 'מחמרא' כדי לייפות את כחו: מתני'. מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו - הרי אלו יכתבו ויתנו: גמ'. וליחוש שמא שד הוא? א"ר יהודה, כשראו לו דמות אדם. אינהו נמי אידמויי אידמו? דחזו ליה בבואה. אינהו נמי אית להו בבואה? דחזו ליה בבואה דבבואה. ודלמא אינהו נמי אית להו? א"ר חנינא, לימדני יונתן בני, בבואה אית להו, בבואה דבבואה לית להו. ודלמא צרה היא? תנא דבי רבי ישמעאל, בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין: מתני'. הבריא שאמר 'כתבו גט לאשתי' - רצה לשחק בה. מעשה בבריא אחד שאמר 'כתבו גט לאשתי', ועלה לראש הגג ונפל ומת, אמר רשב"ג, אם מעצמו נפל - הרי זה גט, אם הרוח דחתו - אינו גט: גמ'. מעשה לסתור! חסורי מיחסרא והכי קתני, 'אם הוכיח סופו על תחילתו - הרי זה גט, ומעשה נמי בבריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת, ואמר רשב"ג, אם מעצמו נפל - הרי זה גט, אם הרוח דחתו - אינו גט'. ההוא גברא דעל לבי כנישתא, אשכח מקרי ינוקא ובריה דיתבי ויתיב איניש אחרינא גבייהו, אמר להו, בי תרי מינייכו נכתבו גיטא לדביתהו. לסוף שכיב מקרי ינוקא. מי משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא או לא? רב נחמן אמר לא משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא, ורב פפי אמר משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא. אמר רבא, הילכת', משוו אינשי ברא שליח' במקום אבא. מתני', אמר לשנים 'תנו גט לאשתי' עמוד ב או לשלשה 'כתבו גט ותנו לאשתי' - הרי אלו יכתבו ויתנו. אמר לשלשה 'תנו גט לאשתי' - הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן ב"ד, דברי ר"מ. וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין, מקובל אני באומר לשלשה 'תנו גט לאשתי', שיאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד. אמר רבי יוסי, נומינו לשליח, אף אנו מקובלין, שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים 'תנו גט לאשתי' - שילמדו ויכתבו ויתנו. אמר לעשרה 'כתבו ותנו גט לאשתי' - אחד כותב ושנים חותמין. 'כולכם כתובו' - אחד כותב וכולם חותמין. לפיכך אם מת אחד מהן - הרי זה גט בטל: גמ'. א"ר ירמיה בר אבא, שלחו ליה מבי רב לשמואל, ילמדנו רבינו, אמר לשנים 'כתבו ותנו גט לאשתי', ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן, מהו? שלח להו, תצא והדבר צריך תלמוד. מאי הדבר צריך תלמוד? אילימא משום דהוו להו מילי ומספקא ליה מילי אי מימסרן לשליח אי לא מימסרן לשליח, והאמר שמואל אמר רבי הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח? אלא לשמואל הא קא מיבעיא ליה, האי 'כתובו' - אי כתב ידן אי כתב הגט? ותיפשוט ליה ממתני' 'אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו'? היא גופא קא מיבעיא ליה, 'כתובו' - כתב ידן הוא או כתב הגט הוא? פשיטא דכתב הגט הוא, דקתני סיפא 'אמר רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה' - אי אמרת בשלמא כתב הגט הוא שפיר, אלא אי אמרת כתב ידן הוא - מי איכא בי דינא דלא ידעי מחתם חתימת ידייהו? אין, איכא בי דינא חדתא. ואי סבירא לן דהאי 'כתובו' כתב ידן הוא, הא כתב הגט כשר, והאמר שמואל אמר רבי הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח? אמרי, אי סבירי לן ד'כתובו' כתב ידן הוא, כתב הגט נעשה כאומר אמרו, ומודה ר' יוסי באומר אמרו. ומי מודה ר' יוסי באומר אמרו? והתנן 'כתב סופר ועד כשר', ואמר ר' ירמיה 'חתם סופר' שנינו, ואמר רב חסדא מתני' מני ר' יוסי היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח - ואי סלקא דעתך מודה רבי יוסי באומר אמרו, נפיק מינה חורבה, דזימנין דאמר להו לשנים