מסכת קידושין דף לט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 39]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257488 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257407 קידושין דף לט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ניתני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט! האמר ליה שמואל לרב ענן, תני או זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט. מר בריה דרבנא מתני ליה לקולא, זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. אמר ליה לוי לשמואל, אריוך, ספק לי ואנא איכול! רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו ספוקי להדדי. אמרי חריפי דפומבדיתא, אין ערלה בחוצה לארץ. שלחה רב יהודה לקמיה דרבי יוחנן, שלח ליה, סתום ספיקא ואבד ודאה, והכרז על פירותיהן שטעונים גניזה, וכל האומר אין ערלה בח"ל - לא יהא לו נין ונכד משליך חבל בגורל בקהל ה'! ואינהו כמאן סברוה? כי הא דתניא 'רבי אלעזר בר' יוסי אומר משום ר' יוסי בן דורמסקה שאמר משום רבי יוסי הגלילי שאמר משום רבי יוחנן בן נורי שאמר משום ר' אליעזר הגדול - אין ערלה בח"ל'. ולא? והאנן תנן 'רבי אליעזר אומר אף החדש'? תני 'חדש'. אמר רבי אסי, אמר ר' יוחנן, ערלה בח"ל - הלכה למשה מסיני. א"ל ר' זירא לרבי אסי, והתניא 'ספק ערלה בארץ אסור, בסוריא מותר, (בחוצה לארץ יורד ולוקט)! אישתומם כשעה חדא. א"ל, אימא כך נאמר, ספיקא מותר, ודאה אסור. אמר רבי אסי, אמר רבי יוחנן, לוקין על הכלאים דבר תורה. אמר ליה רבי אלעזר בר' יוסי, והאנן תנן 'הכלאים מדברי סופרים'? לא קשיא, כאן בכלאי הכרם, כאן בהרכבת האילן. כדשמואל, דאמר שמואל (ויקרא יט יט) 'את חקתי תשמורו' - חוקים שחקקתי לך כבר, 'בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע' - מה בהמתך בהרבעה - אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בח"ל - אף שדך נוהג בין בארץ בין בח"ל. ואלא הכתיב 'שדך'? ההוא למעוטי זרעים שבח"ל. רב חנן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא, חזיוהו לההוא גברא דקא זרע זרעים בהדי הדדי. א"ל, ניתי מר נשמתיה! א"ל, לא חווריתו. ותו חזיוהו לההוא גברא דקא זרע חטי ושערי בי גופני, א"ל, ניתי מר נשמתיה! א"ל, לא צהריתו; לא קיימא לן כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד! רב יוסף מערב ביזרני וזרע. א"ל אביי, והאנן תנן 'הכלאים מדברי סופרים'? א"ל, לא קשיא, כאן בכלאי הכרם, כאן בכלאי זרעים. כלאי הכרם דבארץ אסורים בהנאה - בח"ל נמי גזרו בהו רבנן, כלאי זרעים דבארץ לא אסירי בהנאה - בח"ל נמי לא גזרו בהו רבנן. הדר אמר רב יוסף, לאו מלתא היא דאמרי, דרב זרע גינתא דבי רב משארי משארי; מאי טעמא? לאו משום עירוב עירובי כלאים? אמר ליה אביי, בשלמא אי אשמעינן עמוד ב ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע – שפיר, אלא הכא משום נוי, ואי נמי משום טרחא דשמעא היא: מתני'. כל העושה מצוה אחת - מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. וכל שאינו עושה מצוה אחת - אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ: גמ'. ורמינהי 'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, אלו הן - כבוד אב ואם וגמילות חסדים והכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם'? אמר רב יהודה, הכי קאמר, כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו - מטיבים לו ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה. מכלל דהנך אפילו בחדא נמי? אמר רב שמעיה, לומר שאם היתה שקולה מכרעת. וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו? ורמינהו 'כל שזכיותיו מרובין מעונותיו - מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו - מטיבין לו ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה'? אמר אביי, מתניתין דעבדין ליה יום טב ויום ביש. רבא אמר, הא מני רבי יעקב היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, דתניא, 'רבי יעקב אומר, אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה - שאין תחיית המתים תלויה בה; בכיבוד אב ואם כתיב (דברים ה טז) 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך', בשילוח הקן כתיב (דברים כב ז) 'למען ייטב לך והארכת ימים', הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה? אלא 'למען ייטב לך' - לעולם שכולו טוב, 'ולמען יאריכון ימיך' - לעולם שכולו ארוך'. ודלמא לאו הכי הוה? ר' יעקב מעשה חזא. ודלמא מהרהר בעבירה הוה? מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, וכתיב (יחזקאל יד ה) 'למען תפוש את בית ישראל בלבם'? איהו נמי הכי קאמר, אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא - אמאי לא אגין מצות עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור? והא א"ר אלעזר שלוחי מצוה אין נזוקין! התם בהליכתן שאני. והא אמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן? סולם רעוע הוה, דקביע היזיקא. וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא, דכתיב (שמואל א טז ב) 'ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני'. אמר רב יוסף, אילמלי דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה - לא חטא. ואחר מאי הוא? איכא דאמרי כי האי גוונא חזא, ואיכא דאמרי לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר, פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? נפק חטא. רמי רב טובי בר רב קיסנא לרבא, תנן 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו', עשה אין, לא עשה לא, ורמינהי 'ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה'? אמר ליה, התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה. כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא. עבדה היא מילתא, ואיתסי. ערק טשא בההוא בי בני, דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי. למחר אמרו ליה רבנן, מאן נטרך? אמר להו, שני