מסכת בבא קמא דף מו - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 46]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263313 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263196 בבא קמא דף מו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אבל מועד לגמרי - לא משכחת ביה צד תמות כלל: ר"א אומר אין לו שמירה אלא סכין (כו'): אמר רבה, מאי טעמא דר"א? דאמר קרא (שמות כא) 'ולא ישמרנו' - שוב אין לו שמירה לזה. א"ל אביי, אלא מעתה דכתיב (שמות כא לג) 'ולא יכסנו' נמי - שוב אין לו כיסוי לזה? וכי תימא הכי נמי, והתנן 'כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור'! אלא אמר אביי, היינו טעמיה דר"א - כדתניא 'ר' נתן אומר מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר (דברים כב ח) 'ולא תשים דמים בביתך': פרק חמישי שור שנגח את הפרה מתני'. שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה - משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד. וכן פרה שנגחה את השור ונמצא ולדה בצדה, ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה - משתלם חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הולד: גמ'. אמר רב יהודה, אמר שמואל, זו דברי סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין, אבל חכמים אומרים, זה כלל גדול בדין - המוציא מחבירו עליו הראיה. למה לי למימר זה כלל גדול בדין? אצטריך, דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא - המוציא מחבירו עליו הראיה. אי נמי, לכי הא דאתמר, המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך. אמאי? וניחזי אי גברא דזבין לרדיא אי גברא דזבין לנכסתא? לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא. וניחזי אי דמי רדיא לרדיא אי דמי נכסתא לנכסתא? לא צריכא דאוקיר בישרא וקאי בדמי רדיא. אמרי, עמוד ב ואי ליכא לאשתלומי מיניה - לישקליה לתורא בזוזי, דאמרי אנשי 'ממרי רשוותך פארי אפרע'? לא צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה. רב אמר הרי זה מקח טעות - זיל בתר רובא, ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני; ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך. ולא אזלינן בתר רובא? כי אזלינן בתר רובא – באיסורא, אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא, אלא המוציא מחבירו עליו הראיה. תניא נמי הכי, 'שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואינו יודע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה - משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד, דברי סומכוס, וחכמים אומרים - המוציא מחבירו עליו הראיה'. א"ר שמואל בר נחמני, מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה? שנאמר (שמות כד יד) 'מי בעל דברים יגש אליהם' - יגיש ראיה אליהם. מתקיף לה רב אשי, הא למה לי קרא? סברא הוא - דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא! אלא קרא לכדר"נ אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה? שנאמר 'מי בעל דברים יגש אליהם' - יגיש דבריו אליהם. אמרי נהרדעי, פעמים שנזקקין לנתבע תחלה, והיכי דמי? דקא זילי נכסיה: וכן פרה שנגחה את השור [וכו']: חצי נזק ורביע נזק? פלגא נזקא הוא דבעי שלומי, כולי נזקא נכי רבעא מאי עבידתיה? אמר אביי, חצי נזק - אחד מארבעה בנזק, ורביע נזק - אחד משמנה בנזק. ואי פרה וולד דחד נינהו - ה"נ דמצי א"ל לבעל פרה ממה נפשך חצי נזק הב לי! אלא לא צריכא דפרה דחד וולד דחד. ואי דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה - הכי נמי דאמר ליה לבעל פרה פרה דידך אזיקתן, הב לי ראיה דאית לך שותפי! אלא דקדים תבעיה לבעל ולד תחלה, דאמר ליה גלית אדעתך דשותפא אית לי. איכא דאמרי, אף על גב דקדים תבעיה לבעל פרה תחלה מצי מדחי ליה, דאמר ליה - מידע ידעי (אנא) דשותפא אית לי. אמר רבא, אטו אחד מארבעה בנזק ואחד משמנה בנזק קתני? חצי נזק ורביע נזק קתני! אלא אמר רבא, לעולם בפרה וולד דחד, והכי קאמרינן - איתה לפרה משתלם חצי נזק מפרה,