מסכת בבא קמא דף נח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 58]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263325 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263208 בבא קמא דף נח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א לא מבעיא קאמר, לא מבעיא אכלה דמשלמת מה שנהנית אבל נחבטה אימא מבריח ארי מנכסי חבירו הוא ומה שנהנית נמי לא משלם, קמ"ל. ואימא ה"נ? מבריח ארי מנכסי חבירו מדעתו הוא - האי לאו מדעתו. אי נמי, מבריח ארי מנכסי חבירו לית ליה פסידא - האי אית ליה פסידא. היכי נפל? רב כהנא אמר, שהוחלקה במימי רגליה. רבא אמר, שדחפתה חברתה. מ"ד שדחפתה חברתה - כל שכן שהוחלקה במימי רגליה, ומאן דאמר שהוחלקה במימי רגליה - אבל דחפתה חברתה פשעה ומשלמת מה שהזיקה, דא"ל איבעי לך עבורי חדא חדא. אמר רב כהנא, לא שנו אלא באותה ערוגה, אבל מערוגה לערוגה - משלמת מה שהזיקה. ורבי יוחנן אמר, אפי' מערוגה לערוגה, ואפילו כל היום כולו, עד שתצא ותחזור לדעת. א"ר פפא, לא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת, אלא כיון שיצתה לדעת - אע"פ שחזרה שלא לדעת, מ"ט? דא"ל, כיון דילפא - כל אימת דמשתמטא להתם רהטא: ירדה כדרכה והזיקה משלמת מה שהזיקה: בעי רבי ירמיה, ירדה כדרכה והזיקה במי לידה מהו? אליבא דמאן דאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב - לא תיבעי לך, כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור – מאי? מי אמרינן כיון דתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור, או דלמא הכא כולה בפשיעה הוא, דכיון דקא חזי דקריבה לה למילד - איבעי ליה לנטורה עמוד ב ולאסטמורי בגוה? תיקו: כיצד משלמת מה שהזיקה וכו': מנה"מ? אמר רב מתנה, דאמר קרא (שמות כב ד) 'ובער בשדה אחר' - מלמד ששמין על גב שדה אחר. האי 'ובער בשדה אחר' מבעי ליה לאפוקי רה"ר? א"כ לכתוב רחמנא 'ובער בשדה חבירו', א"נ 'שדה אחר', מאי 'בשדה אחר'? ששמין על גב שדה אחר. ואימא כוליה להכי הוא דאתא, לאפוקי רה"ר מנלן? אם כן לכתביה רחמנא גבי תשלומין - (שמות כב ד) 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם בשדה אחר', ל"ל דכתביה רחמנא גבי 'ובער'? ש"מ תרתי. היכי שיימינן? א"ר יוסי בר חנינא, סאה בששים סאין. ר' ינאי אמר, תרקב בששים תרקבים. חזקיה אמר, קלח בששים קלחים. מיתיבי 'אכלה קב או קביים - אין אומרים תשלם דמיהן אלא רואין אותה כאילו היא ערוגה קטנה ומשערים אותה', מאי לאו בפני עצמה? לא, בששים. ת"ר, אין שמין קב מפני שמשביחו, ולא בית כור מפני שפוגמו. מאי קאמר? א"ר פפא, ה"ק, אין שמין קב בששים קבים מפני שמשביח מזיק, ולא כור בששים כורין מפני שפוגם מזיק. מתקיף לה רב הונא בר מנוח, האי 'ולא בית כור'? 'ולא כור' מבעי ליה! אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא, הכי קתני, אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק, ולא קב בבית כור מפני שפוגם ניזק, אלא בששים. ההוא גברא דקץ קשבא מחבריה, אתא לקמיה דריש גלותא, א"ל, לדידי חזי לי ותלתא תאלתא בקינא הוו קיימי והוו שוו מאה זוזי, זיל הב ליה תלתין ותלתא ותילתא. אמר, גבי ריש גלותא דדאין דינא דפרסאה למה לי? אתא לקמיה דר"נ, א"ל, בששים. א"ל רבא, אם אמרו בנזקי ממונו - יאמרו בנזקי גופו? אמר ליה אביי לרבא, בנזקי גופו מאי דעתיך? דתניא 'המבכיר כרמו של חבירו סמדר - רואין אותו כמה היתה יפה קודם לכן וכמה היא יפה לאחר מכאן', ואילו בששים לא קתני; אטו גבי בהמתו נמי מי לא תניא כי האי גוונא? דתניא 'קטמה נטיעה - רבי יוסי אומר, גוזרי גזירות שבירושלים אומרים נטיעה בת שנתה שתי כסף בת שתי שנים ארבעה כסף; אכלה חזיז - רבי יוסי הגלילי אומר נידון במשוייר שבו, וחכמים אומרים רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה;