מסכת כתובות דף ג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 3]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232877 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232988 כתובות דף ג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א זימנין דלא אניס וסברה דאניס ומיעגנא ויתבה, ומשום פרוצות - דאי אמרת לא ליהוי גיטא, זימנין דאניס ואמרה לא אניס ואזלא ומינסבא, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. ומי איכא מידי דמדאורייתא לא להוי גט, ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש לעלמא? אין, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי, תינח קדיש בכספא; קדיש בביאה מאי איכא למימר? שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. איכא דאמרי, אמר רבא, וכן לענין גיטין. אלמא קסבר רבא יש אונס בגיטין. מיתיבי, 'הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש, ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט', מת הוא דאינו גט, הא חלה הרי זה גט? לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט, והיא גופה קמ"ל דאין גט לאחר מיתה. אין גט לאחר מיתה? הא תנא ליה רישא! דלמא לאפוקי מדרבותינו. ת"ש, 'מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש, ומת בתוך שנים עשר חדש - הרי זה גט', מאי לאו הוא הדין לחלה? לא, מת דוקא, דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם. ת"ש מההוא דאמר להו אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום ליהוי גיטא, אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא, ואמר להו 'חזו דאתאי! חזו דאתאי!' ואמר שמואל לא שמיה מתיא? אונסא דשכיח שאני, דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו הוא דאפסיד אנפשיה. אמר רב שמואל בר יצחק, לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך, שאין בתי דינין קבועין אלא בשני ובחמישי, אבל קודם תקנת עזרא שבתי דינין קבועין בכל יום - אשה נשאת בכל יום. קודם תקנת עזרא? מאי דהוה הוה! הכי קאמר, אי איכא בתי דינין דקבועין האידנא כקודם תקנת עזרא - אשה נשאת בכל יום. הא בעינן 'שקדו'? דטריח ליה. עמוד ב מאי 'שקדו'? דתניא, 'מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד. ותנשא באחד בשבת ואם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד? שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים, אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת, וברביעי כונסה. ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי, ולא מיחו בידם חכמים. ובשני לא יכנוס, ואם מחמת האונס מותר. ומפרישין את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה, מפני שהוא עושה חבורה'. מאי סכנה? אילימא דאמרי בתולה הנשאת ליום הרביעי תיהרג, נהגו? לגמרי ניעקריה! אמר רבה, דאמרי בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה. האי סכנה? אונס הוא! משום דאיכא צנועות דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה. ולידרוש להו דאונס שרי? איכא פרוצות, ואיכא נמי כהנות. וליעקריה? גזירה עבידא דבטלא, ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן. אי הכי בשלישי נמי אתי ובעיל? מספיקא לא עקר נפשיה. 'ובשני לא יכנוס, ואם מחמת האונס מותר'. מאי אונס? אילימא הא דאמרן, התם קרי ליה סכנה והכא קא קרי ליה אונס? ותו, התם 'נהגו' הכא 'מותר'? אמר רבא, דאמרי שר צבא בא לעיר. ה"ד? אי דאתי וחליף – ליעכב! לא צריכא דאתי וקבע. בג' מיהא לכנוס? אספרווא דידיה בג' קאתו. ואיבעית אימא, מאי 'מחמת האונס'? כדתני', הרי שהיה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג, ומת אביו של חתן או אמה של כלה, מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה,