מסכת כתובות דף לד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 34]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232908 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233019 כתובות דף לד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ר' שמעון היא, דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. התינח עבודת כוכבים ושור הנסקל, אלא שחיטת שבת - שחיטה ראויה היא, דתנן 'השוחט בשבת וביום הכפורים, אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה'? סבר לה כר' יוחנן הסנדלר, דתניא, 'המבשל בשבת - בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, דברי ר"מ; ר' יהודה אומר, בשוגג יאכל למוצאי שבת, במזיד לא יאכל עולמית; רבי יוחנן הסנדלר, אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים'. מאי טעמא דרבי יוחנן הסנדלר? כדדריש ר' חייא אפיתחא דבי נשיאה, (שמות לא יד) 'ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם' - מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה; אי מה קודש אסור בהנאה, אף מעשה שבת אסור בהנאה? ת"ל 'לכם' - שלכם יהא, יכול אפילו בשוגג? ת"ל 'מחלליה מות יומת' - במזיד אמרתי לך ולא בשוגג. פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר מעשה שבת דאורייתא, וחד אמר דרבנן. מאן דאמר דאורייתא – כדאמרן, מאן דאמר דרבנן - אמר קרא 'קדש היא', היא קודש ואין מעשיה קודש. ולמאן דאמר דרבנן, מאי טעמייהו דרבנן דפטרי? כי קא פטרי רבנן אשארא. טובח לעבודת כוכבים - כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה, אידך כי קא טבח לאו דמריה קא טבח? אמר רבא, באומר בגמר זביחה הוא עובדה. שור הנסקל לאו דידיה הוא דקטבח? אמר רבה, הכא במאי עסקינן? כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר ונגמר דיניה בבית שומר וגנבו גנב מבית שומר, ורבי מאיר סבר לה כר' יעקב וסבר לה כר"ש; סבר לה כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר, וסבר לה כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי. רבה אמר, לעולם בטובח על ידי עצמו, עמוד ב ור' מאיר לוקה ומשלם אית ליה, מת ומשלם לית ליה, ושאני הני דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם. ואזדא רבה לטעמיה, דאמר רבה, היה גדי גנוב לו וטבחו בשבת – חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת; גנב וטבח בשבת - פטור, שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה. ואמר רבה, היה גדי גנוב לו וטבחו במחתרת - חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור מחתרת; גנב וטבח במחתרת - פטור, שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה. וצריכא, דאי אשמעינן שבת - משום דאיסורה איסור עולם, אבל מחתרת דאיסור שעה הוא אימא לא; ואי אשמעינן מחתרת - משום דמחתרתו זו היא התראתו, אבל שבת דבעיא התראה אימא לא, צריכא. אמר רב פפא, היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת – חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת; היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת – פטור. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רב פפא פרה אתא לאשמועינן? אמר ליה, רב פפא שאולה אתא לאשמועינן; סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רב פפא משעת משיכה הוא דאתחייב ליה במזונותיה הכא נמי משעת שאלה אתחייב באונסיה, קא משמע לן. אמר רבא, הניח להן אביהן פרה שאולה - משתמשין בה כל ימי שאלתה, מתה - אין חייבין באונסה; כסבורין של אביהם היא וטבחוה ואכלוה - משלמין דמי בשר בזול; הניח להן אביהן אחריות נכסים - חייבין לשלם. איכא דמתני לה ארישא, ואיכא דמתני לה אסיפא. מאן דמתני לה ארישא - כל שכן אסיפא, ופליגא דרב פפא, ומאן דמתני לה אסיפא - אבל ארישא לא, והיינו דרב פפא. בשלמא ר' יוחנן לא אמר כריש לקיש - דקא מוקים לה כרבנן; אלא ריש לקיש מ"ט לא אמר כר' יוחנן? אמר לך, כיון דאילו אתרו ביה פטור - כי לא אתרו ביה נמי פטור. ואזדו לטעמייהו, דכי אתא רב דימי אמר, חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר - ר' יוחנן אמר חייב וריש לקיש אמר פטור. ר' יוחנן אמר חייב, דהא לא אתרו ביה. ר"ל אמר פטור, כיון דאילו אתרו ביה פטור - כי לא אתרו ביה נמי פטור. איתיביה ר"ל לרבי יוחנן, (שמות כא כב) 'ולא יהיה אסון ענוש יענש',