מסכת יבמות דף יא - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228724 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228603 יבמות דף יא להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א קשיא. רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ לה כר' שמעון, רבינא סבר לה כר' יוחנן ומתרץ כרבנן. רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ לה כר' שמעון – 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה - צריכה חליצה מן האחין', מאן אחין? אחין הילודים, כמאן? כר"ש. 'עמד אחד מן הנולדים וקדשה - אין לה עליו כלום', כמאן? כר"ל. רבינא סבר לה כרבי יוחנן ומתרץ לה אליבא דרבנן – 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה - צריכה חליצה מן האחין', מאן אחין? אחין הנולדים, כמאן? כר' יוחנן. 'עמד אחד מן הילודים וקדשה - אין לה עליו כלום', כמאן? כרבנן. איתמר, הבא על יבמה ובא אחד מן האחין על צרתה - פליגי בה רב אחא ורבינא; חד אמר בכרת, וחד אמר בעשה. מ"ד בכרת - כריש לקיש, ומ"ד בעשה - כר' יוחנן. אמר רב יהודה, אמר רב, צרת סוטה אסורה, טומאה כתיב בה כעריות. מתיב רב חסדא, 'רבי שמעון אומר, ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה'? [אמר לך רב,] אמינא לך אנא סוטה דאורייתא, ואת אמרת לי סוטה דרבנן? ודקארי לה מאי קארי לה? קסבר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. מתיב רב אשי, 'נכנסה עמו לסתר ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, ואם מת חולצת עמוד ב ולא מתייבמת'? [אמר לך רב,] אמינא לך אנא סוטה ודאי, ואמרת לי את סוטה ספק? ומ"ש? סוטה ודאי (מ"ט?) משום דכתיב בה טומאה, סוטה ספק נמי טומאה כתיבא בה, דתניא, 'ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר, המחזיר גרושתו, מן הנישואין – אסורה, מן האירוסין – מותרת, משום שנאמר (דברים כד ד) 'אחרי אשר הוטמאה', וחכ"א, אחת זו ואחת זו אסורה; אלא מה אני מקיים 'אחרי הוטמאה'? לרבות סוטה שנסתרה'? ומאי נסתרה? נבעלה, ואמאי קרי ליה נסתרה? לישנא מעליא נקט. נבעלה? טומאה בהדיא כתיב בה - (במדבר ה יג) 'ונסתרה והיא נטמאה'! למיקם עלה בלאו. ור' יוסי בן כיפר, לאו בסוטה לית ליה, ואפי' זנאי נמי. מאי טעמא? הויה ואישות כתיב בה. בעא מיניה רב יהודה מרב ששת, המחזיר גרושתו משניסת ומת, צרתה מהו? אליבא דרבי יוסי בן כיפר לא תיבעי לך, כיון דאמר ר' יוסי בן כיפר טומאה במחזיר גרושתו הוא דכתיבא, צרתה כמותה, ואי משום דכתיב בה (דברים כד ד) 'תועבה היא' - היא תועבה ואין בניה תועבין, הא צרתה תועבה; כי תיבעי לך אליבא דרבנן, אע"ג דאמור רבנן טומאה בסוטה הוא דכתיב, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, או דלמא כיון דאיעקר איעקר? איכא דאמרי, אליבא דרבנן לא תיבעי לך, כיון דאיתעקר איעקר; כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי בן כיפר, מאי, אע"ג דאמר ר' יוסי בן כיפר טומאה במחזיר גרושתו הוא דכתיבא, מיעט רחמנא 'היא תועבה' ואין צרתה תועבה, או דלמא 'היא תועבה' ואין בניה תועבין, הא צרתה תועבה? א"ל, תניתוה 'היתה אחת כשרה ואחת פסולה - אם היה חולץ חולץ לפסולה, ואם היה מייבם מייבם לכשרה'; מאי כשרה ומאי פסולה? אילימא כשרה - כשרה לעלמא, פסולה - פסולה לעלמא, כיון דלדידיה חזיא, מאי נפקא ליה מינה? אלא לאו כשרה - כשרה ליה, פסולה - פסולה ליה, ומאי ניהו מחזיר גרושתו, וקתני 'ואם היה מייבם מייבם לכשרה'? לא, לעולם כשרה - כשרה לעלמא, פסולה - פסולה לעלמא, ודקאמרת כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה? משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף, כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם. ת"ש, 'המחזיר גרושתו משנשאת - היא וצרתה חולצת'; היא וצרתה ס"ד? [אלא] אימא 'או היא או צרתה'? ולאו תרוצי קמתרצת לה? תריץ הכי, 'היא – חולצת, צרתה - או חולצת או מתייבמת'. אמר רבי חייא בר אבא, רבי יוחנן בעי, המחזיר גרושתו משניסת, צרתה מהו? אמר ליה רבי אמי, ותיבעי לך היא גופה? היא גופה לא קמיבעיא לי, דאמרינן קל וחומר, במותר לה – אסורה, באסור לה - לא כל שכן? כי קא מיבעיא לי צרתה מאי, מי אלים ק"ו למידחי צרה או לא? רב נחמן בר יצחק מתני הכי, אמר ר' חייא בר אבא, בעי ר' יוחנן, המחזיר גרושתו משניסת מהו? א"ל ר' אמי, ותיבעי לך צרתה? צרתה לא קמיבעיא לי, דלא אלים קל וחומר למידחי צרה, אלא כי קמיבעיא לי היא גופה, מאי, מי אלים קל וחומר במקום מצוה או לא?