הרב אריה שפירא - תמים תהיה עם השם אלוקיך - תשפה

שיעור בעניין "תמים תהיה עם השם אלוקיך" שיעור זה מסביר את הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים י"ח, י"ג) ואת ההשפעה שלו על חיינו. הרב מציג מגוון דעות מרכזיות, החל מהרמב"ם, דרך הגאון מווילנה והרמב"ן, ועד חכמים בני זמננו. השיעור מספק הבנה עמוקה של מושגי הביטחון בה', ההבדל בין חוכמה לניבוי עתידות, והיחס הנכון לנביאים, רופאים ומקורות מידע אחרים. הסבר נושאי השיעור לפי זמנים 0:00 - 2:00: שיטת הרמב"ם והסברו לפסוק הרב פותח בציטוט הרמב"ם (הלכות עבודה זרה, פרק י"א), שמגדיר את כל האיסורים כמו ניחוש וקסמים כ"דברי שקר וכזב". לפי הרמב"ם, הפסוק "תמים תהיה" הוא לא מצווה חיובית, אלא אזהרה. הוא מורה לישראל לא להימשך אחרי ההבלים האלה, שכן אין בהם שום ממש. הרב מסביר שהרמב"ם רואה במעשים אלה הבלים דומים לעבודה זרה, שאין בה ממש, ומסווג את מי שמאמין בהם כחסר דעת. 2:00 - 5:00: חולשות בשיטת הרמב"ם והסבר הרמב"ן הרב מציין שהרמב"ם עצמו מונה במקומות אחרים את "תמים תהיה" כמצוות עשה. הוא מביא את עמדת הגאון מווילנה, שמבאר שכל הדברים האסורים כמו ניחוש וכישוף הם דווקא אמיתיים ויש בהם כוח, אך זהו "כוח סטרא אחרא" (כוח טומאה). התורה אוסרת את השימוש בהם לא כי אין בהם ממש, אלא כי הם מטמאים את האדם. הרב מציג את הסבר הרמב"ן, שלפיו "תמים תהיה" מוסיף על האיסורים האחרים. גם אם מדובר ב"חוכמה" ואין בה טומאה, כמו אצטגנינות (אסטרולוגיה), התורה עדיין אוסרת זאת. האיסור על אצטגנינות, לפי הרמב"ן, נובע ממצוות הביטחון בה'. אסור לאדם לנסות לחקור את העתיד ולהשיג "תחושת שליטה על החיים", אלא עליו לבטוח בה' שכל מה שיקרה הוא לטובה. 5:00 - 7:30: סיכום והבחנה בין סוגי מעשים הרב מסכם את הדברים: הבלים שאין בהם ממש: כמו קמעות חסרות משמעות או מעשי שטות, אסורים משום "דרכי האמורי". מעשים שיש בהם כוח טומאה: כמו כישוף וניחוש, אסורים כי הם מטמאים את האדם וקשורים לסטרא אחרא. "חוכמות" שיש בהן ממש: כמו אצטגנינות, אסורות בגלל חוסר ביטחון בה'. ישנה הבחנה בין חקירת מזלות כדי להכיר את אופיו של האדם (מותר), לבין חקירת עתיד (אסור). בנוגע לברכת "מזל טוב", הרב מסביר ש"מזל" משמעותו השפעה, והברכה מכוונת לבקשת השפעה טובה מה' ולא שינוי גורלו של האדם. 7:30 - 10:10: ההבדל בין חוזים בכוכבים לרופאים הרב מעלה שאלה: מדוע התורה מתירה ללכת לרופא אך אוסרת ללכת לחוזים בכוכבים? התשובה פשוטה: רופא מטפל במסגרת "חוכמה אנושית" שה' נתן לו. הוא לא מנסה לנבא עתיד, אלא רק לעזור בטיפול. הרב מדגיש שהסיבה שאסור ללכת לחוזה עתידות היא שזה מבטל את הביטחון בה', שכן ישראל הם "למעלה מהמזל" וגורלם תלוי במעשיהם ובחסדי ה', ולא בכוכבים. 10:10 - 15:00: היחס לנבואה בישראל הרב מעלה קושיה: אם "תמים תהיה" אוסר חיפוש אחר עתידות, מדוע התורה מצווה ללכת לנביא ולשאול אותו? התשובה: פנייה לנביא היא פנייה ישירה לה', שכן הנביא מדבר בשם ה'. הנביא לא מוסר לאדם מידע על עתידו, אלא מנחה אותו, מוכיח אותו או מוסר לו "סודות הנהגה" שה' רוצה שידע. הרב מסביר כי פנייה לנביא היא חלק מההנהגה שה' השכין בישראל, ומביא דוגמאות מהתנ"ך (רבקה, שאול, אחזיה) כדי להדגים זאת. 15:00 - 21:25: הסבר למעשה שאול בעלת האוב הרב מתייחס למעשה של שאול שהלך לבעלת האוב, ומסביר שני הסברים מרכזיים: אור החיים: שאול חשב שאם אין נביאים שעונים לו, מותר ללכת לבעל אוב. הסבר זה נדחה כקשה, שכן זה עדיין נראה כשימוש בכוחות טומאה. הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין): שאול פעל מתוך פיקוח נפש, שכן היה חייב לדעת אם לצאת למלחמה. הסבר זה נדחה גם הוא, שכן אי אפשר לעקוף את רצון ה' באמצעות "פיקוח נפש". הרב מסכם שמעשה זה של שאול נחשב כחטא חמור, כפי שכתוב בספר דברי הימים, והיה אחת הסיבות למותו. 21:25 - 30:00: הלכה למעשה בימינו הרב מסכם את המסקנות הרלוונטיות לימינו, שבהם אין נבואה: מותר ללכת לרופא, שכן זהו שימוש בחוכמה אנושית שניתנה לנו על ידי ה'. אסור לפנות לכל כוח או אדם אחר, כמו קמעות או "מקובלים", המבטיחים ישועות ופועלים בניגוד למצוות הביטחון בה'. הרב מבהיר את ההבדל בין פנייה לנביא, שהוסמך על ידי ה', לבין פנייה לאדם פרטי המייצר לעצמו סמכות. הדיון מתרחב וכולל התייחסות למאמר "מיום שחרב בית המקדש, ניתנה נבואה לשוטים ולתינוקות", וכיצד הוא מתיישב עם ההבנה שאין כיום נבואה. הרב טוען שאין לסמוך על אמירות אלה לצורך הכרעות קריטיות בחיים, ושיש להיצמד לדרך הביטחון בה' והשכל הישר. הוא מסיים בדגש שחיינו צריכים להתבסס על אמונה וביטחון בה', ולא על חיפוש אחר פתרונות קסם או תחליפים נבואיים.