יום שני ב' סיון דיני חג השבועות ויום המיוחס

דיני הצדקה שקודם החג א. חייב אדם לשמח ברגל את העניים והאביונים ואת האלמנות והיתומים ולכן יש לשלוח להם דרך כבוד מערב יום טוב דברי מאכל או משתה או כסות בעין יפה כדי לשמחם אבל מי שנועל דלתות ביתו ואוכל ושותה עם אשתו ובניו בלבד ואינו משמח את העניים אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו. (חזו"ע יו"ט עמ' צ"ח) ב. בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה מצוה על ישראל לשמח את הכהנים והלויים שומרי משמרת הקודש שהיו מורים הוראות בישראל ובזמן הזה שבטלה עבודת המקדש מצוה לשמח ברגל את האברכים שלומדים תורה יומם ולילה ומורים הוראות לישראל שהם במקום הכהנים והלויים כמו שאמרו בגמרא (מנחות ק"י) תלמידי חכמים שעוסקים בתורה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. (שו"ת בנין שלמה סי' ל"ג, חזו"ע יו"ט עמ' צ"ט) יום המיוחס: ג. יום זה נקרא יום המיוחס כיון שהיום נאמר להם לישראל הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" שיהיו אומה מיוחסת. (שער יששכר שפירא מאמ' חודש סיון עמ' ק') ועוד מפני שביום זה בשבוע תמיד יחול יום הכיפורים. (ערוך השולחן סי' תצ"ד סק"ז) ועוד שהיום הזה נמצא בין ראש חודש לשלושת ימי הגבלה ולכן אמרו רבותינו (תענית י"ח) הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב (החיד"א בלב דוד פל"א) ולכן אין אומרים בו תחנון. ד. מהיום לא אומרים תחנון עד ליום י"ב סיון כיון שמהיום עד חג השבועות הם ג' ימי הגבלה והם ימי שמחה. (ערוך השולחן שם)