מסכת קידושין דף נב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 52]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257501 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257420 קידושין דף נב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א האחד חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מיבם, אם קדמו וכנסו - אין מוציאין אותן מידם'; דוקא מיחלץ והדר יבומי, אבל יבומי והדר מיחלץ – לא, דקא פגע ביבמה לשוק. ת"ש דתני טביומי 'לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני - כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין, מת אחד מהם - כל אחת ואחת צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחד מהן'! וכ"ת ה"נ כשהוכרו ולבסוף נתערבו, הא אחת מבנותיך לאחד מבני קתני! תיובתא דרבא? תיובתא. והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם: מעשה בחמש נשים: אמר רב, ש"מ ממתניתין ארבע, ונקיט רב בידיה תלת. ש"מ המקדש בפירות שביעית מקודשת; ושמע מינה קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה – ממאי? מדקתני 'שלהם היתה ושל שביעית היתה', טעמא דשביעית דהפקר הוא, הא דשאר שני שבוע לא; ושמע מינה אשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה; ואידך מאי היא? קידושין שאין מסורים לביאה. וניחשבה? משום דמספקא ליה אי כאביי אי כרבא. כי סליק ר' זירא אמרה להא שמעתא קמיה דר' יוחנן, אמר ליה, מי אמר רב הכי? והוא לא אמר? והאמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו? הכי קא"ל, מי אמר רב כוותי? מיתיבי 'קידשה בגזל בחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה – מקודשת'? התם בגזל דידה. הא מדקתני סיפא 'או שחטף סלע משלה', מכלל דרישא בגזל דעלמא עסקינן! פירושי קא מפרש - קידשה בגזל בחמס ובגניבה כיצד? כגון שחטף סלע מידה וקדשה בו. עמוד ב והא מתניתין דגזל דידה, וקאמר רב אינה מקודשת? לא קשיא, הא דשדיך, הא דלא שדיך. ההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא במשיכלא דמיא, אתא ההוא גברא חטף זוזי מחבריה ושדא לה. אמר לה, מיקדשת לי! אתא ההוא גברא לקמיה דרבא, אמר, לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוי! ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה, מאן אחלך? והני מילי במוזא, אבל כישא - מצי אמר ליה אנא שקלי כישא שקיל את כישא, כישא כי כישא. ההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא, אתא מריה דשיכרא, אשכחיה, אמר ליה, אמאי לא תיתיב מהאי חריפא? אתא לקמיה דרבא, אמר, לא אמרו 'כלך אצל יפות' אלא לענין תרומה בלבד. דתניא, 'כיצד אמרו תורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל - אין תרומתו תרומה, ואם לאו - תרומתו תרומה; ומנין היה יודע אם חושש משום גזל אם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות' - אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה, ואם לאו אין תרומתו תרומה, היו הבעלים מלקטים ומוסיפים - בין כך ובין כך תרומתו תרומה'. אבל הכא משום כיסופא הוא דעבד, ואינה מקודשת: מתני'. המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת. במעשר שני - בין שוגג בין מזיד לא קידש, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר, בשוגג - לא קידש, במזיד – קידש, ובהקדש -במזיד קידש, ובשוגג לא קידש, דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר, בשוגג – קידש, במזיד - לא קידש: גמ'. נימא מתניתין דלא כרבי יוסי הגלילי, דתניא '(ויקרא ה כא) 'ומעלה מעל בה'' - לרבות קדשים קלים שהן ממונו, דברי ר' יוסי הגלילי'? אפי' תימא ר' יוסי הגלילי, כי קאמר ר' יוסי הגלילי – מחיים, אבל לאחר שחיטה – לא, מאי טעמא? כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. דיקא נמי דקתני 'המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש', ש"מ: תנו רבנן, לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו, אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני בהלכות הם באים! דחק סומכוס ונכנס. אמר להם, כך שנה לי ר' מאיר - המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש. כעס ר' יהודה עליהם, אמר להם, לא כך אמרתי לכם אל יכנסו מתלמידי ר"מ לכאן מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים? וכי אשה בעזרה מנין? אמר ר' יוסי, יאמרו 'מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק', דברי תורה מה תהא עליה? וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה? ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה? ועוד דחקה ונכנסה מאי? תניא, 'ר' יהודה אומר מקודשת, ר' יוסי אומר אינה מקודשת'. אמר ר' יוחנן, שניהם מקרא אחד דרשו - (במדבר יח ט) 'וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש', ר' יהודה סבר לך ולכל צרכיך, ור' יוסי סבר כאש - מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה. אמר ר' יוחנן,