מסכת ראש השנה דף כה - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=217133 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=217099 ראש השנה דף כה להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א וערבית במערב, א"ר יוחנן בן נורי, עדי שקר הם. כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה, וקיבלן ר"ג. אמר רבי דוסא בן הורכינס, עדי שקר הן; היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה? אמר לו רבי יהושע, רואה אני את דבריך. שלח לו ר"ג, גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך, ביוה"כ שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו ר"ע מיצר, אמר לו, יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי, שנאמר 'אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם', בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. בא לו אצל ר' דוסא בן הורכינס, אמר לו, אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר 'ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל', ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל ר"ג, ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו. עמד ר"ג ונשקו על ראשו, אמר לו, בוא בשלום רבי ותלמידי; רבי, בחכמה, ותלמידי, שקבלת את דברי: גמ'. תניא, אמר להם ר"ג לחכמים, כך מקובלני מבית אבי אבא, פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. א"ר יוחנן, מ"ט דבי רבי? דכתיב 'עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו'; שמש הוא דידע מבואו, ירח לא ידע מבואו. רבי חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה, שקל קלא פתק ביה. אמר, לאורתא בעינן לקדושי בך, ואת קיימת הכא? זיל איכסי! א"ל רבי לר' חייא, זיל לעין טב וקדשיה לירחא, ושלח לי סימנא 'דוד מלך ישראל חי וקים'. ת"ר, פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש; כסבורים העם לומר, ר"ח, ובקשו ב"ד לקדשו. אמר להם ר"ג, כך מקובלני מבית אבי אבא, אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים. ואותו היום מתה אמו של בן זזא, והספידה ר"ג הספד גדול; לא מפני שראויה לכך, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד את החדש: הלך ר"ע (ומצאו) מיצר כו': איבעיא להו, מי מיצר? ר"ע מיצר, או רבי יהושע מיצר? ת"ש דתניא 'הלך ר"ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר, אמר לו, [רבי,] מפני מה אתה מיצר? אמר לו, (רבי) עקיבא, ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש, ואל יגזור עליו גזירה זו! א"ל, רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו, אמור! אמר לו, הרי הוא אומר 'אתם' 'אתם' 'אתם' ג' פעמים, 'אתם' אפילו שוגגין, 'אתם', אפילו מזידין, 'אתם' אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו, עקיבא, נחמתני נחמתני': בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו': ת"ר, למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו? שלא יאמר אדם 'פלוני כמשה ואהרן', 'פלוני כנדב ואביהוא', 'פלוני כאלדד ומידד'. ואומר 'ויאמר שמואל אל העם, ה' אשר עשה את משה ואת אהרן'. ואומר 'וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל'; 'ירובעל' זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל? שעשה מריבה עם הבעל, 'בדן' זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן? דאתי מדן, 'יפתח', כמשמעו, עמוד ב ואומר 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו', שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך, ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו. ללמדך, שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור, הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר 'ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם'; וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ואומר 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה: נטל מקלו ומעותיו בידו: תנו רבנן, כיון שראה אותו, עמד מכסאו ונשקו על ראשו, אמר לו, שלום עליך רבי ותלמידי, 'רבי', שלמדתני תורה ברבים, ו'תלמידי', שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד. אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים. קל וחומר? חיובא הוא! אלא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים, נושאין קטנים קל וחומר בעצמן: פרק שלישי ראוהו בית דין מתני'. ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר 'מקודש' עד שחשיכה, הרי זה מעובר. ראוהו ב"ד בלבד, יעמדו שנים ויעידו בפניהם, ויאמרו 'מקודש' 'מקודש'. ראוהו שלשה והן בית דין, יעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהם, ויאמרו 'מקודש' 'מקודש'. שאין היחיד נאמן על ידי עצמו: גמ'. למה לי למיתנא 'ראוהו בית דין וכל ישראל? איצטריך, סד"א הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל איפרסמא לה ולא ליעברוה, קמ"ל. וכיון דתנא ליה 'ראוהו ב"ד וכל ישראל', 'נחקרו העדים' למה לי? ה"ק, א"נ נחקרו העדים ולא הספיקו לומר 'מקודש' עד שחשיכה, הרי זה מעובר. וכיון דתנא 'עד שחשיכה הרי זה מעובר', למה לי למיתנייה חקירת העדים כלל? איצטריך, סד"א תיהוי חקירת עדים כתחילת דין ו'מקודש' 'מקודש' כגמר דין, ולקדשי בליליא, מידי דהוה אדיני ממונות, דתנן 'דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה', הכא נמי מקדשין בליליא? קמ"ל. ואימא הכי נמי? אמר קרא 'כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב', אימת הוי חק? בגמר דין, וקא קרי ליה רחמנא 'משפט', מה משפט ביום אף הכא נמי ביום: ראוהו בית דין יעמדו שנים ויעידו בפניהם: ואמאי? לא תהא שמיעה גדולה מראייה! א"ר זירא, כגון שראוהו בלילה: ראוהו שלשה והן בית דין יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד: אמאי, הכא נמי נימא לא תהא שמיעה גדולה מראייה? וכי תימא ה"נ כגון שראוהו בלילה, היינו הך! סיפא איצטריכא ליה, דאין היחיד נאמן על ידי עצמו, דסלקא דעתך אמינא... [נשמט מעט מסוף הדף עקב מגבלות מקום]