מסכת קידושין דף סא - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 61]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257510 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257429 קידושין דף סא להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א 'המקדיש שדהו בשעת היובל - נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף; היו נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אין נמדדין עמה, פחות מכאן - נמדדין עמה'. והוינן בה, נהי דבהדי ארעא לא קדשו - נקדשו באפי נפשייהו! וכי תימא כמה דלא הוי בית כור לא חשיב - ורמינהו ''שדה' מה ת"ל? לפי שנאמר (ויקרא כז טז) 'זרע חומר שעורים בחמשים', אין לי אלא שהקדיש בענין הזה, מנין לרבות לתך וחצי לתך סאה תרקב וחצי תרקב ואפי' רובע, מנין? ת"ל 'שדה' מכל מקום'? אמר מר עוקבא בר חמא, הכא בנקעים מלאים מים עסקינן, משום דלאו בני זריעה נינהו. דיקא נמי, דקתני דומיא דסלעים גבוהים, ש"מ. אי הכי אפילו פחות מיכן נמי? הנהו נאגני דארעא מיקרו, שדרא דארעא מקרו. גבי מכר תנן, 'האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אין נמדדים עמה, פחות מכאן - נמדדים עמה', ואמר מר עוקבא בר חמא אע"פ שאין מלאים מים, מ"ט? אמר רב פפא, לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים וכשלשה מקומות. הכא מאי? להקדש מדמינן לה או למכר מדמינן לה? מסתברא להקדש מדמינן לה, דאמר לה, אנא טרחנא וזרענא ומייתינא: מתני'. ר' מאיר אומר, כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי, שנאמר (במדבר לב כ) 'ויאמר אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן', וכתיב 'ואם לא יעברו חלוצים'. רבי חנינא בן גמליאל אומר, צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו: גמ'. שפיר קאמר ליה ר' חנינא בן גמליאל לר"מ! אמר לך רבי מאיר, אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא - לכתוב 'ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם', 'בארץ כנען' עמוד ב למה לי? שמע מינה לתנאי כפול הוא דאתא. ור' חנינא בן גמליאל (אמר), אי לא כתב רחמנא 'בארץ כנען' - הוה אמינא 'ונאחזו בתוככם' בארץ גלעד, אבל ארץ כנען כלל לא. ורבי מאיר, 'בתוככם' - כל היכא דאית לכו משמע. תניא, 'אמר רבי חנינא בן גמליאל, משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה מחלק נכסיו לבניו, אמר, פלוני בני יירש שדה פלונית ופלוני בני יירש שדה פלונית ופלוני בני יתן מאתים זוז ויירש שדה פלונית, ואם לא יתן - יירש עם אחיו בשאר נכסים; מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים? כפילו גרם לו'. והא לא דמיא משל למתניתין? התם קתני 'יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו' - אלמא כפילה לארץ גלעד נמי מהני, והכא קתני 'מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים כפילו גרם לו' - אלמא כפילה לשאר נכסים הוא דקמהני! לא קשיא, הא מקמי דנימא ליה רבי מאיר 'ונאחזו', הא לבתר דנימא ליה ר' מאיר 'ונאחזו'. בשלמא לרבי מאיר, היינו דכתיב (בראשית ד ז) 'אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ', אלא לר' חנינא למה לי? סלקא דעתך אמינא, אם תיטיב – אגרא, אם לא תיטיב - לא אגרא ולא דינא, קא משמע לן. בשלמא לר' מאיר, היינו דכתיב (בראשית כד מא) 'אז תנקה מאלתי', אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי? איצטריך, סלקא דעתך אמינא היכא דניחא לה לדידה ולא ניחא ליה לדידהו מייתי בעל כרחייהו, קא משמע לן. 'אם לא תאבה האשה' למה לי? איצטריך, סד"א היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה נייתי בעל כרחה, קא משמע לן. בשלמא לר' מאיר, היינו דכתיב (ויקרא כו ג) 'אם בחקותי תלכו' (ויקרא כו טו) 'ואם בחקותי תמאסו', אלא לר' חנינא בן גמליאל למה לי? איצטריך, ס"ד אמינא, אם בחקותי תלכו - ברכה, אם בחקותי תמאסו - לא ברכה ולא קללה, קא משמע לן. בשלמא לר"מ, היינו דכתיב (ישעיה א יט) 'אם תאבו ושמעתם וגו' ואם תמאנו ומריתם' וגו', אלא לרבי חנינא בן גמליאל למה לי? אצטריך, סד"א, אם תאבו – טובה, ואם תמאנו - לא טובה ולא רעה, קמ"ל. מאי