מסכת בבא קמא דף כד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 24]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263291 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263174 בבא קמא דף כד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ריחק נגיחותיו – חייב, קירב נגיחותיו - לא כל שכן? אמרו ליה, זבה תוכיח, שריחקה ראיותיה - טמאה, קירבה ראיותיה – טהורה! אמר להן, הרי הוא אומר (ויקרא טו ג) 'וזאת תהיה טמאתו בזובו' - תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים'. ממאי דהאי 'וזאת' למעוטי זבה מראיות? אימא למעוטי זב מימים! אמר קרא (ויקרא טו לג) 'והזב את זובו לזכר ולנקבה' - מקיש זכר לנקבה, מה נקבה בימים - אף זכר בימים. ולקיש נקבה לזכר, מה זכר בראיות - אף נקבה בראיות? הא מיעט רחמנא 'וזאת'! ומה ראית? מסתברא קאי בראיות - ממעט ראיות, קאי בראיות - ממעט ימים? תנו רבנן, איזהו מועד? כל שהעידו בו שלשה ימים, ותם - שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח, דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר, מועד - כל שהעידו בו שלש פעמים, ולא אמרו שלשה ימים אלא לחזרה בלבד. אמר רב נחמן, אמר רב אדא בר אהבה, הלכה כר' יהודה במועד - שהרי ר' יוסי מודה לו, והלכה כרבי מאיר בתם - שהרי ר' יוסי מודה לו. אמר ליה רבא לרב נחמן, ולימא מר הלכה כרבי מאיר במועד - שהרי רבי שמעון מודה לו, והלכה כרבי יהודה בתם - שהרי רבי שמעון מודה לו? אמר ליה, אנא כרבי יוסי סבירא לי, דרבי יוסי נימוקו עמו. אבעיא להו, שלשה ימים דקתני - לייעודי תורא או לייעודי גברא? למאי נפקא מינה? דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא, אי אמרת לייעודי תורא – מייעד, ואי אמרת לייעודי גברא - לא מייעד, מימר אמר השתא הוא דקמסהדו בי. מאי? תא שמע, 'אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין, העידו בו בפני בית דין ושלא בפני בעלים בפני בעלים ושלא בפני בית דין - אינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בית דין ובפני בעלים, העידוהו שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית - הרי כאן שלש עדיות, והן עדות אחת להזמה - נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי עדיות והוא פטור והן פטורים, נמצאת כת שניה זוממת הרי כאן עדות אחת והוא פטור והן פטורים, נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין, ועל זה נאמר (דברים יט יט) 'ועשיתם לו כאשר זמם' וגו''; אי אמרת לייעודי תורא – שפיר, עמוד ב אלא אי אמרת לייעודי גברא - לימרו הנך קמאי אנן מי הוה ידעינן דבתר שלשה יומי אתו הני ומייעדי ליה? אמר רב אשי, אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, ואמר לי, ולייעודי תורא מי ניחא? ולימרו הנך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בי דינא לאסהודי בתורא קאתו, אנן לחיובי גברא פלגא נזקא אתינן! דקמרמזי רמוזי. רב אשי אמר, כשבאו רצופים. רבינא אמר, במכירין בעל השור ואין מכירין את השור. אלא היכי מייעדי ליה? דאמרי תורא נגחנא אית לך בבקרך - אבעי לך לנטורי לכוליה בקרא. אבעיא להו, המשסה כלבו של חבירו בחבירו מהו? משסה ודאי פטור, בעל כלב מאי? מי אמרינן מצי א"ל אנא מאי עבידנא ליה, או דלמא אמרינן ליה כיון דידעת בכלבך דמשסי ליה ומשתסי - לא אבעי לך לאשהוייה? אמר רבי זירא, ת"ש 'ותם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח', הא נוגח – חייב! אמר אביי, מי קתני נגח חייב? דלמא הא נגח לא הוי תם, ובההיא נגיחה לא מחייב. ת"ש 'שיסה בו את הכלב שיסה בו נחש – פטור', מאי לאו פטור משסה וחייב בעל כלב? לא, אימא פטור אף משסה. אמר רבא, אם תמצי לומר המשסה כלבו של חבירו בחבירו חייב - שיסהו הוא בעצמו פטור, מאי טעמא? כל המשנה ובא אחר ושינה בו – פטור. א"ל רב פפא לרבא, איתמר משמיה דריש לקיש כוותיך, דאמר ריש לקיש, שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת ובעטה מהלכת ברבוצה – פטורה, רבוצה במהלכת – חייבת. א"ל, אנא בההיא חיובי מחייבנא, דאמרינן ליה - כי אית לך רשותא לסגויי עלי, לבעוטי בי לית לך רשותא!: מתני'. שור המזיק ברשות הניזק כיצד? נגח נגף נשך רבץ בעט - ברשות הרבים משלם חצי נזק, ברשות הניזק - רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק. אמר להם רבי טרפון, ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור - החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר לשלם חצי נזק - אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם? אמרו לו, דיו לבא מן הדין להיות כנדון - מה ברה"ר חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להם, אף אני