מסכת סוטה דף מב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [sota 42]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249442 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249489 סוטה דף מב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מתני'. משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם - בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר (דברים כ) 'והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן' - זה כהן משוח מלחמה, 'ודבר אל העם - בלשון הקודש, 'ואמר אליהם שמע ישראל וגו' על אויביכם' - ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר (דברי הימים ב כח טו) 'ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון' וגו'; על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (דברים כ ג) 'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו' וגו'; 'אל ירך לבבכם' - מפני צהלת סוסים וציחצוח חרבות, 'אל תיראו' - מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין, 'אל תחפזו' - מקול קרנות, 'אל תערצו' - מפני קול צווחות. (דברים כ ד) 'כי ה' אלהיכם ההולך עמכם' - הם באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו, בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן, 'כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם' וגו' - זה מחנה הארון: גמ'. מאי קאמר? הכי קאמר, שנאמר 'ודבר', ולהלן אומר (שמות יט יט) 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול', מה להלן בלשון הקודש - אף כאן בלשון הקודש. תנו רבנן, 'ונגש הכהן ודבר אל העם', יכול כל כהן שירצה? ת"ל (דברים כ ה) 'ודברו השוטרים', מה שוטרים בממונה - אף כהן בממונה. ואימא כהן גדול? דומיא דשוטר, מה שוטר שיש ממונה על גביו - אף כהן שיש ממונה על גביו. כהן גדול נמי האיכא מלך על גביו? בעבודתו קאמר. ואימא סגן? סגן לאו ממונה הוא, דתניא, 'אמר רבי חנינא סגן הכהנים, למה סגן ממונה? שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו': ואמר אליהם שמע ישראל: מאי שנא שמע ישראל? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית - אי אתם נמסרין בידם: אל ירך לבבכם אל תיראו כו': תנו רבנן, פעמיים מדבר עמם, אחת בספר ואחת במלחמה. בספר מה הוא אומר? עמוד ב שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו. במלחמה מה הוא אומר? אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו, כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין - מגיפין ומריעין צווחין ורומסין: פלשתים באו בנצחונו של גלית כו': גלית, אמר רבי יוחנן, שעמד בגילוי פנים לפני הקב"ה, שנאמר 'ברו לכם איש וירד אלי', ואין 'איש' אלא הקב"ה, שנא' (שמות טו ג) 'ה' איש מלחמה'. אמר הקב"ה, הריני מפילו על יד בן איש, שנא' 'ודוד בן איש אפרתי הזה'. א"ר יוחנן משום רבי מאיר, בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע, אחד - 'ברו לכם איש וירד אלי', ואידך - 'אם יוכל להלחם אתי והכני' וגו', ואידך - דקאמר ליה לדוד (שמואל א יז מג) 'הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות'. דוד נמי אמר ליה (שמואל א יז מה) 'אתה בא אלי בחרב בחנית ובכידון'? הדר אמר ליה 'ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי (ישראל) מערכות ישראל אשר חרפת'. (שמואל א יז טז) 'ויגש הפלשתי השכם והערב' - אמר ר' יוחנן כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית. (שמואל א יז טז) 'ויתיצב ארבעים יום' - א"ר יוחנן כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה. (שמואל א יז ד) 'ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים' וגו', מאי 'בינים'? אמר רב, שמבונה מכל מום. ושמואל אמר, בינוני שבאחיו. דבי רבי שילא אמר, שהוא עשוי כבנין. רבי יוחנן אמר, בר מאה פפי וחדא נאנאי. 'וגלית שמו מגת', תני רב יוסף, שהכל דשין את אמו כגת. כתיב 'מערות' וקרינן 'מערכות', תני רב יוסף, שהכל הערו באמו. כתיב (שמואל ב כא טז) 'הרפה' וכתיב 'ערפה', רב ושמואל, חד אמר הרפה שמה ולמה נקרא שמה ערפה שהכל עורפין אותה מאחריה, וחד אמר ערפה שמה ולמה נקרא שמה הרפה שהכל דשין אותה כהריפות, וכן הוא אומר (שמואל ב יז יט) 'ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליה הריפות', ואי בעית אימא מהכא - (משלי כז כב) 'אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי'. (שמואל ב כא כב) 'ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו, מאי נינהו? אמר רב חסדא, סף ומדון גלית וישבי בנוב. 'ויפלו ביד דוד וביד עבדיו', דכתיב 'ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה', אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא, יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה. דרש רבא, בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה - זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר 'ותשאנה קולן ותבכינה עוד'. כתיב 'חץ חניתו' וקרינן 'עץ חניתו', אמר רבי אלעזר, עדיין לא הגיענו לחצי שבחו של אותו רשע, מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים. ולא לפתח ביה כלל? לאודועי שבחיה דדוד: בני עמון באו בנצחונו של שובך כו': כתיב 'שובך' וכתיב 'שופך', רב ושמואל, חד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך, וחד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון. 'אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים, רב ושמואל ואמרי לה רבי אמי ורבי אסי, חד אמר בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים, ושמא תאמר שאומנין בקרב? ת"ל 'כולם גבורים', וחד אמר בשעה שעושין צורכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל, ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם? תלמוד לומר 'כולם גבורים'. אמר רב מרי, שמע מינה האי מאן דנפיש זיבליה - חולי מעיים הוא, למאי נפקא מינה? ליטרח בנפשיה. (משלי יב כה) 'דאגה בלב איש ישחנה', ר' אמי ורבי אסי, חד אמר ישחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים: ואתם אי אתם כן כו': וכל כך למה? מפני שהשם וכל כינויו