מסכת נדרים דף נג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [nedarim 53]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240201 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240290 נדרים דף נג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מתני'. הנודר מן התמרים - מותר בדבש תמרים, מסתוניות - מותר בחומץ סתוניות. רבי יהודה בן בתירא אומר, כל ששם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו - אסור ביוצא הימנו, וחכמים מתירים: גמ'. [חכמים] היינו ת"ק? איכא בינייהו הדא דתניא 'כלל זה אר"ש בן אלעזר כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול, כגון תמרים ודבש תמרים, נדר בו - אסור ביוצא ממנו, נודר מיוצא ממנו - אסור בו; כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול, נודר בו - אין אסור אלא ביוצא ממנו, שלא נתכוון זה אלא ליוצא ממנו': מתני'. הנודר מן היין - מותר ביין תפוחים, מן השמן - מותר בשמן שומשמין, מן הדבש - מותר בדבש תמרים, מן החומץ - מותר בחומץ סתוניות, מן הכרישין - מותר בקפלוטות, מן הירק - מותר בירקות השדה שהוא שם לוויי: גמ'. תניא, 'הנודר מן השמן, בארץ ישראל - מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית, ובבבל - אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית; מקום שמסתפקין מזה ומזה - אסור בזה ובזה'. פשיטא! לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין, מהו דתימא איזיל בתר רובא, קא משמע לן ספק איסורא לחומרא. 'הנודר מן הירק, בשאר שני שבוע - אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה, ובשביעית - אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה'. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל, עמוד ב לא שנו אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ, אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ לארץ – אסור. כתנאי, 'אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ, רבי חנניה בן גמליאל אומר מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ'. מ"ט דמאן דאמר אין מביאין? אמר רבי ירמיה, משום גוש: מתני'. מן הכרוב - אסור באיספרגוס, מן האיספרגוס - מותר בכרוב. מן הגריסין - אסור במקפה ורבי יוסי מתיר, מן המקפה - מותר בגריסין. מן המקפה - אסור בשום ור' יוסי מתיר, מן השום - מותר במקפה. מן העדשים - אסור באשישים ר' יוסי מתיר, מן האשישים - מותר בעדשים. 'חטה חטין שאני טועם' - אסור בהן בין קמח בין הפת. 'גריס גריסין שאני טועם' - אסור בהן בין חיין בין מבושלין. רבי יהודה אומר, 'קונם גריס או חטה שאני טועם' - מותר לכוס חיים: גמ'. תניא, 'ר' שמעון בן גמליאל אומר, חטה שאני טועם - אסור לאפות ומותר לכוס, חטים שאני טועם - אסור לכוס ומותר לאפות, חטה חטין שאני טועם - אסור בין לכוס בין לאפות; גריס שאני טועם - אסור לבשל ומותר לכוס, גריסין שאני טועם - אסור לכוס ומותר לבשל, גריס גריסין שאני טועם - אסור בין לבשל בין לכוס':