מסכת קידושין דף סד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 64]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257513 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257432 קידושין דף סד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א נאמן לנדרים ולחרמים ולהקדשות ולערכים, אבל לא למכות ולעונשין': מתני'. 'קדשתי את בתי', 'קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה', והרי היא קטנה – נאמן. 'קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה' והרי היא גדולה - אינו נאמן. 'נשבית ופדיתיה' - בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן: גמ' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? רישא בידיה, סיפא לאו בידיה. ולא? והרי בידו להשיאה לחלל, דקא פסלה מכהונה! הא לא קשיא, כרבי דוסתאי בן יהודה, דאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללין. והרי בידו להשיאה לממזר! כרבי עקיבא, דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. הרי בידו להשיאה אלמנה לכהן גדול וכר' סימאי, דתניא 'ר' סימאי אומר מן הכל עושה ר' עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה (ויקרא כא) 'לא יקח' (ויקרא שם) 'ולא יחלל' - חלולים עושה ואין עושה ממזרים'! כר' ישבב, דאמר 'בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל - הולד ממזר'. הניחא לר' ישבב, אי לטעמיה דנפשיה – שפיר, אלא אי לאפוקי מטעמא דר' סימאי קאתי, הרי בידו להשיאה לחייבי עשה! אמר רב אשי, ותסברא, רישא משום דבידו הוא? נהי דבידו לקדשה, בידו לגרשה? ועוד, אילו אמר האי דלא ניחא בגוה - מי מצי מקדש ניהליה בעל כרחיה? אלא אמר רב אשי, רישא רחמנא הימניה, כרב הונא, דאמר רב הונא אמר רב, מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה? שנאמר (דברים כב טז) 'את בתי נתתי לאיש הזה'; 'לאיש' – אסרה, 'הזה' – התירה, בנישואין הימניה רחמנא לאב, בשבוייה לא הימניה: מתני'. מי שאמר בשעת מיתתו 'יש לי בנים' – נאמן, 'יש לי אחים' - אינו נאמן: גמ'. אלמא נאמן להתיר ואין נאמן לאסור, נימא מתניתין דלא כר' נתן, דתניא, 'בשעת קידושין אמר יש לו בנים בשעת מיתה אמר אין לו בנים, בשעת קידושין אמר אין לו אחים בשעת מיתה אמר יש לו אחים - נאמן להתיר ואין נאמן לאסור, דברי רבי; ר' נתן אומר אף נאמן לאסור'? אמר רבא, שאני התם, כיון דבשעת מיתה קא הדר ביה - אימא קושטא קאמר. אמר ליה אביי, ולאו כל דכן הוא? השתא ומה התם דקא מרע ליה לדבוריה - אמרת קושטא קאמר, מתני' דלא קא מרע ליה לדבוריה - לא כ"ש? אלא אמר אביי, מתני' - דלא מוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני, דאמרינן כיון דלא מוחזק לן בבני ולא באחי - אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן, לאו כל כמיניה דאסר לה אכולי עלמא; ברייתא - עמוד ב דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני, דאמרינן מה לי לשקר, מאי קאמר למיפטרה מיבם? מצי אמר פטרנא לך בגיטא - רבי סבר מה לי לשקר כי עדים דמי ואתו עדים עקרי חזקה, ורבי נתן סבר מה לי לשקר כי חזקה דמי, לא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי: מתני'. המקדש את בתו סתם - אין הבוגרות בכלל. מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, ואמר 'קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולות שבקטנות' - כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות, דברי ר' מאיר. רבי יוסי אומר, כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. 'קדשתי את בתי הקטנה ואיני יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנות שבגדולות - כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר, כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות: גמ'. הא קטנות בכלל, שמעת מינה קידושין שאין מסורים לביאה הוו קידושין! הכא במאי עסקינן? כשאין שם אלא גדולה וקטנה. והא בוגרות קתני? מאי 'בוגרות'? בוגרות דעלמא. פשיטא! בוגרות מאי עבידתייהו? הכא במאי עסקינן? דשויתיה שליח; מהו דתימא כי מקבל קידושי אדעתא דידה קא מקבל, קמ"ל לא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ועביד מידי דלית ליה הנאה מיניה. מי לא עסקינן דאמרה ליה 'קדושיי לך'? אפ"ה לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה: מי שיש לו שתי כיתי בנות: וצריכא, דאי אשמעינן קמייתא - בהך קאמר ר' מאיר דכיון דאיכא זוטרא מינה להך גדולה קרי לה, אבל בהא - אימא מודי ליה לר' יוסי דקטנה להך קטנה דכולהו קרי לה; ואי איתמר בהא - בהא קאמר ר' יוסי, אבל בהך - אימא מודי ליה לר"מ, צריכא. למימרא דר"מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא, ור' יוסי סבר לא מחית איניש לספיקא? והאיפכא שמעינן להו, דתנן 'הנודר עד הפסח - אסור עד שיגיע, עד שיהא פסח - אסור עד שיצא, עד פני פסח - רבי מאיר אומר אסור עד שיגיע, רבי יוסי אומר עד שיצא'! אמר רבי חנינא בר אבדימי, אמר רב, מוחלפת השיטה. והתניא 'זה הכלל, כל שזמנו קבוע ואמר עד פני - רבי מאיר אומר עד שיצא, רבי יוסי אומר עד שיגיע'. אמר אביי, מחלוקת בשתי כיתי בנות, אבל בכת אחת - דברי הכל גדולה ממש קטנה ממש, אמצעית בשמה קרי לה. אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי, אלא מעתה