מסכת סוטה דף מה - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [sota 45]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249445 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249492 סוטה דף מה להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א [חסר בתחילת הדף עקב מגבלות מקום] איבעיא להו, רבי אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול הוא דפליג, אבל בסנהדרי אי כרבי יהודה אי כרבי שמעון סבירא ליה, או דלמא בסנהדרי נמי פליג, עד דאיכא כולה סנהדרי? אמר רב יוסף, ת"ש, 'מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה עליהן, יכול תהא המראתו המראה? תלמוד לומר (דברים יז ח) 'וקמת ועלית אל המקום' - מלמד שהמקום גורם'; דנפוק כמה? אילימא דנפוק מקצתן - דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא להו! אלא פשיטא דנפוק כולהו, ולמאי? אי לדבר הרשות - מי מצו נפקי? והכתיב (שיר השירים ז ג) 'שררך אגן הסהר אל יחסר המזג' - שאם נצרך אחד מהם לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא! אלא פשיטא לדבר מצוה, למאי? לאו למדידת עגלה ורבי אליעזר בן יעקב היא? א"ל אביי, לא, דלמא להוסיף על העיר ועל העזרות, כדתנן 'אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד'. תניא כוותיה דרב יוסף, 'מצאן אבית פגי והמרה עליהן, כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות, יכול תהא המראתו המראה? ת"ל 'וקמת ועלית' - מלמד שהמקום גורם': נמצא טמון בגל או תלוי באילן: לימא מתניתין ר' יהודה היא ולא רבנן, דתניא, '(דברים כד יט) 'ושכחת עומר בשדה' - פרט לטמון, דברי רבי יהודה, וחכ"א 'בשדה' לרבות את הטמון'? אמר רב, אפי' תימא רבנן, הכא מענייניה דקרא, התם מענייניה דקרא, דכתיב (דברים כא א) 'כי ימצא חלל', היכא דמשתכח? 'באדמה', פרט לטמון; והתם מענייניה דקרא, דכתיב (דברים כד יט) 'כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר', שכחה דומיא דקציר, מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי, כתב רחמנא 'בשדה' לרבות את הטמון. לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר? אין הכי נמי. ואלא 'בשדה' למה לי? מיבעי ליה לרבות שכחת קמה. ורבנן, שכחת קמה מנא להו? נפקא להו מ'כי תקצור קצירך בשדך'. ור' יהודה? מיבעי ליה לכדרבי אבהו אמר ר' אלעזר, דאמר רבי אבהו אמר ר"א, פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו. ורבנן? מ'בשדה' 'בשדך'. ור' יהודה? 'בשדה' 'בשדך' לא משמע ליה. בעי ר' ירמיה, צפו עומרין לתוך שדהו מהו? אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי? א"ל רב כהנא לרב פפי, ואמרי לה רב כהנא לרב זביד, תפשוט ליה מדרבי אבהו א"ר אלעזר דאמר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו, דחבירו אין לתוך שדהו לא! וליטעמיך, לתוך שדה חבירו צפו אין, מונחין לא? והא בעינן 'בשדך' וליכא! אלא לתוך שדה חבירו ואפילו מונחין, והאי דקאמר צפו- דלא משכחת לה אלא בצפו. תא שמע 'עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו - התחתון שכחה והעליון אינו שכחה, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהם אינן שכחה, התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף'; עד כאן לא פליגי אלא בתחתון, אבל בעליון - דברי הכל לא הואי שכחה! שאני התם כיון דאחזיק ביה - זכה ביה. אי הכי מאי איריא על גבי חבירו? אפילו בשדה נמי! אין הכי נמי, והאי דקתני על גבי חבירו - משום תחתון. והא 'מפני שהוא צף' קאמר? אימא 'מפני שהוא כצף'. אמר אביי, הריני כבן עזאי בשוקי טבריא! אמר ליה ההוא מדרבנן לאביי, שני חללים זה על גבי זה, מהיכן הוא מודד? מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון מודד, או דלמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון מודד, או דלמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון מודד ולא מעליון מודד? א"ל, עמוד ב תניתוה, 'עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה, ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף'; סברוה דהני תנאי כר' יהודה סבירא להו דאמר 'בשדה' פרט לטמון, מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמר סבר מין במינו הוי טמון ומר סבר לא הוי טמון? לא, אי כר' יהודה סבירא להו דכ"ע מין במינו הוי טמון, והכא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קמיפלגי, דרבנן כרבנן ור' שמעון בן יהודה כרבי יהודה. אי הכי, מאי איריא על גבי חבירו, אפי' בעפר ובצרור נמי! אין הכי נמי, ולהודיעך כחו דר' יהודה דאמר אפי' מין במינו הוי טמון. תנו רבנן, 'חלל' - ולא חנוק, 'חלל' - ולא מפרפר, 'באדמה' - ולא טמון בגל, 'נופל' - ולא תלוי באילן, 'בשדה' - ולא צף על פני המים. ר' אלעזר אומר, בכולן אם היה חלל – עורפין. תניא, 'אמר רבי יוסי בר יהודה, אמרו לו לר"א, אי אתה מודה שאם היה חנוק ומוטל באשפה שאין עורפין', אלמא 'חלל' - ולא חנוק, הכא נמי 'באדמה' ולא טמון בגל, 'נופל' - ולא תלוי באילן, 'בשדה' - ולא צף על גבי מים! ור"א? 'חלל' יתירא כתיב: נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עובדי כוכבים כו': דכתיב 'כי ימצא' פרט למצוי: או לעיר שאין בה ב"ד: דבעינא 'זקני העיר' וליכא: אין מודדין אלא לעיר כו': פשיטא, כיון דתנא 'לעיר שאין בה ב"ד' אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין! הא קא משמע לן כדתניא 'מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה בית דין? ת"ל (דברים כא ג) 'ולקחו זקני העיר ההיא' מכל מקום': מתני'. נמצא מכוון בין שתי עיירות - שתיהן מביאות שתי עגלות, דברי רבי אליעזר. ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה. נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר - מוליכין הראש אצל הגוף, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, הגוף אצל הראש. מאין היו מודדין? רבי אליעזר אומר מטיבורו, רבי עקיבא אומר מחוטמו, רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל - מצוארו: גמ' מאי טעמא דרבי אליעזר? קסבר אפשר לצמצם, ו'קרובה' ואפילו קרובות: [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]