מסכת כתובות דף סז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 67]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232941 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233052 כתובות דף סז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מציעין תחתיו ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו'? איבעית אימא לכבודו הוא דעבד, ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי 'לפום גמלא שיחנא'. תניא, 'אמר ר' אלעזר ברבי צדוק, אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו, קראתי עליה מקרא זה (שיר השירים א ח) 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך' - אל תקרי 'גדיותיך' אלא 'גויותיך'': אמר רב שמן בר אבא, אמר ר' יוחנן, הכניסה לו זהב - שמין אותו והרי הוא כשוויו. מיתיבי 'הזהב הרי הוא ככלים', מאי לאו ככלים של כסף דפחתי? לא ככלים של זהב דלא פחתי. א"כ 'ככליו' מיבעי ליה? ועוד תניא 'זהב הרי הוא ככלים, דינרי זהב הרי הן ככספים, רבן שמעון בן גמליאל אומר במקום שנהגו שלא לפורטן שמין אותן והרי הן בשוויהן'; רשב"ג אהייא? אילימא אסיפא - מכלל דתנא קמא סבר אפי' במקום שנהגו שלא לפורטן, הא לא נפקי! אלא לאו ארישא, והכי קאמר, 'זהב הרי הוא ככלים', מאי כלים? כלים של כסף, 'רשב"ג אומר הרי הוא כדינרין של זהב במקום שנהגו שלא לפורטן'? לא, לעולם אסיפא, ודנפקי ע"י הדחק, ובהא קמיפלגי, מר סבר כיון דנפקי משבחינן לה, ומר סבר כיון דלא נפקי אלא ע"י הדחק לא משבחינן לה. איבעית אימא, כולה רשב"ג היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני, 'זהב הרי הוא ככלים, דינרי זהב הרי הן ככספים, בד"א? במקום שנהגו לפורטן, אבל במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותם והרי הן בשוויהן, דברי רשב"ג, שרבן שמעון בן גמליאל אומר, במקום שנהגו שלא לפורטן שמין אותם והרי הן בשוויהן'. מ"מ 'ככליו' מיבעי ליה? קשיא. איבעית אימא, הכא במאי עסקינן בדהבא פריכא. רב אשי אמר, בממלא. אמר רבי ינאי, בשמים של אנטוכיא הרי הן ככספים. אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יוחנן, גמלים של ערביא אשה גובה פרנא מהם. אמר רב פפי, הני תותבי דבי מכסי אשה גובה פרנא מהם. ואמר רב פפי, הני שקי דרודיא ואשלי דקמחוניא אשה גובה פרנא מהן. אמר רבא, מריש הוה אמינא הני ארנקי דמחוזא אשה גובה פרנא מהם, מאי טעמא? אסמכתייהו עלייהו; כיון דחזאי דשקלי להו ונפקי וכי משכחי ארעא זבני בהו - אמינא אסמכתייהו אארעא הוא: מתני'. המשיא את בתו סתם - לא יפחות לה מחמשים זוז. פסק להכניסה ערומה - לא יאמר הבעל כשאכניסנה לביתי אכסנה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה. וכן המשיא את היתומה - לא יפחות לה מחמשים זוז. אם יש בכיס - מפרנסין אותה לפי כבודה: גמ'. אמר אביי, חמשים זוזי פשיטי. ממאי? מדקתני סיפא 'אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה', ואמרינן מאי כיס? אמר רחבה ארנקי של צדקה; ואי סלקא דעתין חמשים זוזי ממש – אם יש בכיס כמה יהבינן לה? אלא שמע מינה חמשים זוזי פשיטי. ת"ר, יתום ויתומה שבאו להתפרנס - מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום, מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים ואין אשה דרכה לחזור. יתום ויתומה עמוד ב שבאו לינשא - משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום, מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש: ת"ר, יתום שבא לישא - שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה, שנאמר (דברים טו ח) 'די מחסורו אשר יחסר לו'; 'די מחסורו' זה הבית, 'אשר יחסר' זה מטה ושלחן, 'לו' זו אשה, וכן הוא אומר (בראשית ב יח) 'אעשה לו עזר כנגדו': תנו רבנן, 'די מחסורו' - אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו, 'אשר יחסר לו' - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו; אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלשה מילין: תנו רבנן, מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל יום. ליטרא בשר מאי רבותא? אמר רב הונא, ליטרא בשר משל עופות. ואיבעית אימא, בליטרא בשר ממש. רב אשי אמר, התם כפר קטן היה; בכל יומא הוה מפסדי חיותא אמטולתיה: ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה, אמר ליה, במה אתה סועד? א"ל, בבשר שמן ויין ישן. רצונך שתגלגל עמי בעדשים? גלגל עמו בעדשים, ומת. אמר, אוי לו לזה שהרגו נחמיה! אדרבה 'אוי לו לנחמיה שהרגו לזה' מיבעי ליה? אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי. ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר לו, במה אתה סועד? אמר לו, בתרנגולת פטומה ויין ישן. אמר ליה, ולא חיישת לדוחקא דציבורא? א"ל, אטו מדידהו קאכילנא? מדרחמנא קאכילנא! דתנינא (תהילים קמה טו) 'עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו'; 'בעתם' לא נאמר, אלא 'בעתו', מלמד שכל אחד ואחד נותן הקב"ה פרנסתו בעתו. אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני, ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן. אמר, מאי דקמא? א"ל, נענתי לך, קום אכול! תנו רבנן, 'אין לו ואינו רוצה להתפרנס - נותנין לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונותנין לו לשום הלואה'. לשום מתנה? הא לא שקיל! אמר רבא, לפתוח לו לשום מתנה. 'יש לו ואינו רוצה להתפרנס - נותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו'. חוזרין ונפרעין הימנו? תו לא שקיל! אמר רב פפא, לאחר מיתה. 'ר"ש אומר, יש לו ואינו רוצה להתפרנס - אין נזקקין לו; אין לו ואינו רוצה להתפרנס - אומרים לו הבא משכון וטול, כדי שתזוח דעתו עליו'. ת"ר, (דברים טו ח) 'העבט' - זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס, שנותנים לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה. 'תעביטנו' - זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס, שנותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונפרעין הימנו לאחר מיתה, דברי ר' יהודה. וחכ"א, יש לו ואינו רוצה להתפרנס - [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]