מסכת בבא קמא דף כז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 27]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263294 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263177 בבא קמא דף כז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א פטורין, ר' יהודה בן בתירא אומר, בזה אחר זה - האחרון חייב מפני שקירב מיתתו. בא שור וקבלו בקרניו - פלוגתא דר' ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקא ורבנן, דתניא (שמות כא ל) 'ונתן פדיון נפשו' - דמי ניזק, ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר - דמי מזיק'. ואמר רבה, נפל מראש הגג ונתקע באשה - חייב בד' דברים, וביבמתו לא קנה, חייב בנזק בצער בריפוי בשבת אבל בשת לא, דתנן 'אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין'. ואמר רבה, נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש - חייב על הנזק ופטור בד' דברים, ברוח מצויה והזיק ובייש - חייב בד' דברים ופטור על הבשת'. ואם נתהפך - חייב אף על הבשת, דתניא, 'ממשמע שנאמר (דברים כה יא) 'ושלחה ידה' - איני יודע שהחזיקה? מה ת"ל 'והחזיקה'? לומר לך, כיון שנתכוין להזיק - אע"פ שלא נתכוין לבייש'. ואמר רבה, הניח לו גחלת על לבו ומת – פטור, על בגדו ונשרף – חייב. אמר רבא, תרוייהו תננהי, על לבו - דתנן 'כבש עליו לתוך האור או לתוך המים ואינו יכול לעלות משם ומת – חייב, דחפו לתוך האור או לתוך המים ויכול לעלות משם ומת – פטור'. בגדו, דתנן 'קרע את כסותי שבר את כדי – חייב, על מנת לפטור – פטור'. בעי רבה, הניח גחלת על לב עבדו מהו - כגופו דמי או כממונו דמי? אם תמצא לומר כגופו דמי - שורו מהו? הדר פשטה, עבדו כגופו, שורו כממונו: פרק שלישי המניח מתני'. המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושברה – פטור, ואם הוזק בה - בעל החבית חייב בנזקו: גמ'. פתח בכד וסיים בחבית, ותנן נמי 'זה בא בחביתו וזה בא בקורתו - נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור', פתח בחבית וסיים בכד, ותנן נמי 'זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש, נסדקה חבית של דבש ושפך זה יינו והציל את הדבש לתוכו - אין לו אלא שכרו', פתח בכד וסיים בחבית! אמר רב פפא, היינו כד היינו חבית, למאי נפקא מינה? למקח וממכר. היכי דמי? אילימא באתרא דכדא לא קרו חבית וחבית לא קרו כדא - הא לא קרו לה! לא צריכא, דרובא קרו לה לכדא כדא ולחביתא חביתא, ואיכא נמי דקרו לחביתא כדא ולכדא חביתא, מהו דתימא זיל בתר רובא, עמוד ב קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב: ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור: אמאי פטור? איבעי ליה לעיוני ומיזל! אמרי דבי רב משמיה דרב, בממלא רה"ר כולה חביות. שמואל אמר, באפילה שנו. רבי יוחנן אמר, בקרן זוית. אמר רב פפא, לא דיקא מתניתין אלא או כשמואל או כרבי יוחנן, דאי כרב - מאי אריא נתקל? אפילו שבר נמי! אמר רב זביד משמיה דרבא, הוא הדין דאפי' שבר, והאי דקתני נתקל - איידי דבעי למתני סיפא 'ואם הוזק בה בעל חבית חייב בנזקו', דדוקא נתקל אבל שבר לא, מאי טעמא? הוא דאזיק אנפשיה, קתני רישא נתקל. אמר ליה ר' אבא לרב אשי, הכי אמרי במערבא משמיה דר' עולא, לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים. הוה עובדא בנהרדעא וחייב שמואל, בפומבדיתא וחייב רבא. בשלמא שמואל – כשמעתיה, אלא רבא - לימא כשמואל ס"ל? אמר רב פפא, קרנא דעצרא הוי; דכיון דברשות קעבדי - איבעי ליה לעיוני ומיזל. שלח ליה רב חסדא לר"נ, הרי אמרו לרכובה שלש ולבעיטה חמש ולסנוקרת שלש עשרה - לפנדא דמרא ולקופינא דמרא מאי? שלח ליה, חסדא, חסדא, קנסא קא מגבית בבבל? אימא לי גופא דעובדא היכי הוה? שלח ליה, דההוא גרגותא דבי תרי דכל יומא הוה דלי חד מנייהו, אתא חד קא דלי ביומא דלא דיליה. א"ל, יומא דידי הוא! לא אשגח ביה. שקל פנדא דמרא, מחייה. א"ל, מאה פנדי בפנדא למחייה! אפילו למ"ד לא עביד איניש דינא לנפשיה - במקום פסידא עביד איניש דינא לנפשיה! דאתמר, רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה, רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה. היכא דאיכא פסידא - כ"ע לא פליגי דעביד איניש דינא לנפשיה; כי פליגי היכא דליכא פסידא - רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה, דכיון דליכא פסידא ליזיל קמיה דיינא, ר"נ אמר עביד איניש דינא לנפשיה, דכיון דבדין עביד - לא טרח. מתיב רב כהנא, 'בן בג בג אומר, אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות - שמא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל'! א"ל,