ההספד של רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א על משגיח ישיבת סלבודקה הגה"צ רבי אברהם פולק זצוק"ל

רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א מספיד ככלות השבעה את משגיח ישיבת סלבודקה הגה"צ רבי אברהם פולק זצוק"ל - י"א סיון תשפ"ד מורנו המשגיח הגאון הצדיק ר' אברהם פולק זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, נסתלק מעמנו למגינת ליבנו, ולמגינת לב כל תלמידי הישיבה לדורותיה אשר ניאותו לאורו המזוכך והמזוקק, אשר נבע מפנימיותו העשירה ומטהרת ליבו. זכתה הישיבה רבות רבות בשנים להנהלתו הרוחנית של מורנו הגאון הצדיק ר' אברהם זכרונו לברכה, אשר דלה והשקה מתורת רבו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון ר' אייזיק זכרונו לברכה, ודמותו היתה לנגד עיניו תוססת חיה וקיימת בכל עת ורגע, והנחיל מדרכו הגדולה לתלמידי הישיבה, במסירות אין קץ, בכובד ראש, מתוך רגשי אחריות גדולים עצומים ונשגבים, והוא עמד והתייצב על משמרתו ללא הרף וללא רפיון, בכל עת ובכל שעה, והעמיד את סדרי הישיבה, ולימד את מוסרי רבותיו בשיחות ובועדים ובשיעורים רבים, והיווה דוגמא ומופת לכל רואיו ומכיריו לעבודה פנימית מושלמת, מסכת חיים רצופה וצרופה בעבודת השם לעבדו בכל לבבך ובכל נפשך. בספרי פ' בהעלתך כתב על הפסוק "וברדת הטל וכו' ירד המן עליו" שהמכוון בזה לא רק שהמן היה טוב מכל המאכלות אלא גם הצורה שהוגש היתה בצורה מחושבת שיהיה נקי ולא ירד על הקרקע אלא על הטל שעל הקרקע כדי שיוגש בצורה נאותה. המשגיח זצ"ל שהיה מוסר את שיחותיו הקפיד מאד לא להטיל מרות ולא לומר קבלו דעתי אלא בלשון רכה ונעימה העריבה לאוזן שומעיהם והשפיע לכל סובביו. עוד כתב שם בספרי: כיוצא בדבר ר"ש אומר מפני מה לא היה יורד מן לישראל פעם אחת בשנה כדי שיהפכו את לבן לאביהן שבשמים, משל למה הדבר דומה למלך שגזר על בנו להיות מפרנסו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו, פעם אחת חזר וגזר עליו להיות מפרנסו בכל יום, אמר הבן אפילו איני מקבל פני אביו אלא בשעת פרנסתי דיי לי, כך ישראל היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקבות היה יושב ומצפה ואומר אוי לי שמא לא ירד המן למחר ונמצינו מתים ברעב, יהי רצון מלפניך שירד, ונמצאו הופכים את לבם לשמים. מה ראויים הדברים להאמר על מורנו המשגיח זכרונו לברכה אשר לכל בני הישיבה לדורותיה בכל תקופותיה, עומד לנגד עיניהם תפילותיו המשתפכות והמתחננות כבן המתחטא לפני אביו שבשמים, יום אחר יום בימי החול ובימים הנוראים, תפילות מעומקא דליבא בכוונה ברתת ובזיע, תפילות הנשמעות בחיבה לפני כסא הכבוד. כמה הכרת הטוב חייבים בוגרי הישיבה למורנו המשגיח זצ"ל באופן מיוחד על הדרכתו בבניית בתים נכונים ונאמנים להשם ולתורתו, וכמה נטלו ממנו עצה ותושיה בוגרי הישיבה ועוד רבים אחרים, למען השכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו. הקב"ה ישלח ניחומיו לבנים הרבנים שליט"א ולכל משפחתו הרוממה, ובילע המוות לנצח ומחה השם אלקים דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.