מסכת כתובות דף כא - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 21]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232895 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233006 כתובות דף כא להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א על כתב ידן הם מעידים, לדברי חכמים על מנה שבשטר הם מעידים. פשיטא! מהו דתימא לרבי ספוקי מספקא ליה אי על כתב ידם הם מעידים או על מנה שבשטר הם מעידים, ונפקא מינה היכא דמית חד מינייהו לבעי שנים מן השוק להעיד עליו, דאם כן קנפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא, והכא לחומרא והכא לחומרא, קמ"ל דרבי מיפשט פשיטא ליה בין לקולא בין לחומרא, דאמר רב יהודה אמר רב, שנים החתומין על השטר ומת אחד מהן - צריכין שנים מן השוק להעיד עליו, בזו רבי לקולא ורבנן לחומרא. ואי ליכא תרי אלא חד, מאי? אמר אביי, לכתוב חתימת ידיה אחספא, ושדי ליה בבי דינא, ומחזקי ליה בי דינא, (וחזו ליה,) ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה, ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך. ודוקא אחספא, אבל אמגלתא לא, דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עילויה מאי דבעי, ותנן 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין'. א"ר יהודה, אמר שמואל, הלכה כדברי חכמים. פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו, קא משמע לן: סימן נח נד חד: אמר ליה רב חננא בר חייא לרב יהודה, ואמרי לה רב הונא בר יהודה לרב יהודה, ואמרי לה רב חייא בר יהודה לרב יהודה, ומי אמר שמואל הכי? והא ההוא שטרא דנפיק מבי דינא דמר שמואל, והוה כתיב ביה 'מדאתא רב ענן בר חייא ואסהיד אחתימות ידיה ואדחד דעמיה ומנו רב חנן בר רבה ומדאתא רב חנן בר רבה ואסהיד אחתימות ידיה ואדחד דעמיה ומנו רב ענן בר חייא אשרנוהי וקימנוהי כדחזי'? א"ל, ההוא שטרא דיתמי הוה, וחש שמואל לב"ד טועין, וסבר שמואל דלמא איכא דסבירא ליה הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ובהא אפילו מחביריו, סבר, אעביד רווחא כי היכי דלא מפסדי יתמי. אמר רב יהודה, אמר שמואל, עד ודיין מצטרפין. אמר רמי בר חמא, כמה מעליא הא שמעתא! אמר רבא, מאי מעליותא? מאי דקא מסהיד סהדא לא קא מסהיד דיינא, ומאי דקא מסהיד דיינא לא קא מסהיד סהדא! אלא כי אתא רמי בר יחזקאל, אמר, לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל. עמוד ב איקלע רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא למזבן שומשמי, ואמר, הכי אמר שמואל, עד ודיין מצטרפין. אמר אמימר, כמה מעליא הא שמעתא! אמר ליה רב אשי לאמימר, משום דקלסה אבוה דאמך את נמי מקלסת לה? כבר פרכה רבא!: אמר רב ספרא, אמר רבי אבא, אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא, אמר רב הונא, ואמרי ליה אמר רב הונא אמר רב, שלשה שישבו לקיים את השטר, שנים מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר - עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם, משחתמו אין מעידין בפניו וחותם. ומי כתבינן? והאמר רב פפי משמיה דרבא, האי אשרתא דדייני דניכתב מקמיה דניחוו סהדי אחתימת ידייהו – פסולה, דמתחזי כשקרא, הכא נמי מתחזי כשקרא! אלא אימא, עד שלא כתבו מעידין בפניו וחותם, משכתבו אין מעידין בפניו וחותם. ש"מ תלת, ש"מ עד נעשה דיין, וש"מ דיינין המכירין חתימות ידי עדים אינן צריכין להעיד בפניהם, וש"מ דיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד. מתקיף לה רב אשי, בשלמא עד נעשה דיין - שמעינן מינה; אלא דיינין המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם - דלמא לעולם אימא לך צריכין, ושאני הכא דקא מקיימא הגדה בחד? ודיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד - דלמא לעולם אימא לך אין צריכין, ושאני הכא דלא קא מקיימא הגדה כלל? יתיב ר' אבא וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה דיין, איתיביה רב ספרא לרבי אבא, 'ראוהו שלשה והן בית דין - יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש החדש מקודש, שאין היחיד נאמן על ידי עצמו', ואי סלקא דעתך דעד נעשה דיין, למה לי כולי האי? ליתבו בדוכתייהו וליקדשי! אמר ליה, אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק לרב הונא, ורב הונא לחייא בר רב, וחייא בר רב לרב, ואמר להו, הנח לעדות החדש דאוריית' וקיום שטרות דרבנן. אמר רבי אבא, אמר רב הונא, אמר רב, שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על אחד מהן - עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם, משחתמו אין מעידין עליו וחותם. ערער דמאי? אי ערער דגזלנותא -