מסכת חגיגה דף ג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226290 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226316 חגיגה דף ג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א חייב בשמחה, ואת שאינו לא שומע ולא מדבר ושוטה וקטן - פטורין אף מן השמחה, הואיל ופטורין מכל מצות האמורות בתורה'. מאי שנא לענין ראיה דפטירי, ומאי שנא לענין שמחה דמחייבי? לענין ראיה גמר 'ראיה' 'ראיה' מהקהל, דכתיב (דברים לא יב) 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף', וכתיב (דברים לא יא) 'בבא כל ישראל לראות'. והתם מנלן? דכתיב (דברים לא יב) 'למען ישמעו ולמען ילמדו', ותניא ''למען ישמעו' - פרט למדבר ואינו שומע, 'ולמען ילמדו' - פרט לשומע ואינו מדבר'. למימרא דכי לא משתעי לא גמר? והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי, בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא, ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן, דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא, הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו, ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו, ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס? אמר מר זוטרא, קרי ביה 'למען ילמדו'. רב אשי אמר, ודאי 'למען ילמדו' הוא; דאי סלקא דעתך 'למען ילמדו', וכיון דלא משתעי לא גמר, וכיון דלא שמע לא גמר, האי מ'למען ישמעו' נפקא! אלא ודאי 'למען ילמדו' הוא. אמר ר' תנחום, חרש באזנו אחת - פטור מן הראיה, שנאמר (דברים לא יא) 'באזניהם'. והאי 'באזניהם' מבעי ליה 'באזניהם' דכולהו ישראל? ההוא מ'נגד כל ישראל' נפקא. אי מ'נגד כל ישראל', הוה אמינא אע"ג דלא שמעי, כתב רחמנא 'באזניהם', והוא דשמעי! ההוא מ'למען ישמעו' נפקא. אמר רבי תנחום, חיגר ברגלו אחת - פטור מן הראיה, שנאמר 'רגלים'. והא 'רגלים' מבעי ליה פרט לבעלי קבין? ההוא מ'פעמים' נפקא. דתניא, ''פעמים' - אין 'פעמים' אלא רגלים, וכן הוא אומר 'תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים', ואומר 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב'. דרש רבא, מאי דכתיב 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב'? כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל, 'בת נדיב' - בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר 'נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם'; אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב? אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים. אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משום ר' תנחום, מאי דכתיב 'והבור רק אין בו מים'? ממשמע שנאמר 'והבור רק', איני יודע שאין בו מים? אלא מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. ת"ר, מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא, שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם, מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו, תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין! אמר להם, אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש! שבת של מי היתה? שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה. ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו, בפרשת הקהל. ומה דרש בה? 'הקהל את העם האנשים והנשים והטף'; אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם, מרגלית טובה היתה בידכם, ובקשתם לאבדה ממני? ועוד דרש, 'את ה' האמרת היום וה' האמירך היום'; אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם - דכתיב 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם - שנאמר עמוד ב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ואף הוא פתח ודרש, 'דברי חכמים כדרבונות, וכמסמרות נטועים, בעלי אסופות, נתנו מרועה אחד'. למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך, מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל, אף דברי תורה מטלטלין? ת"ל 'מסמרות'. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר, אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? ת"ל 'נטועים; מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין. 'בעלי אסופות' - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם, היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר 'כולם נתנו מרועה אחד'; אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב 'וידבר אלהים את כל הדברים האלה'. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. בלשון הזה אמר להם, אין דור יתום שר' אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו! ולימרו ליה בהדיא? משום מעשה שהיה, דתניא, 'מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד. אמר לו, מה חידוש היה בבהמ"ד היום? א"ל, נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. אמר לו, יוסי, פשוט ידיך וקבל עיניך! פשט ידיו וקבל עיניו. בכה ר' אלעזר ואמר, 'סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם'! אמר לו, לך אמור להם, אל תחושו למניינכם! כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית; מה טעם? הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית'. תנא, לאחר שנתיישבה דעתו, אמר, יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן! וחזרו. ת"ר, איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו. איתמר, רב הונא אמר, עד שיהו כולן בבת אחת. ר' יוחנן אמר, אפי' באחת מהן. היכי דמי? אי דעביד להו דרך שטות - אפי' בחדא נמי; אי דלא עביד להו דרך שטות - אפילו כולהו נמי לא! לעולם דקא עביד להו דרך שטות, והלן בבית הקברות - אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד; והיוצא יחידי בלילה - אימור גנדריפס אחדיה; והמקרע את כסותו - אימור בעל מחשבות הוא. כיון דעבדינהו לכולהו, הוה להו