מסכת בבא קמא דף טז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 16]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263283 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263166 בבא קמא דף טז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א כולה רבי טרפון היא, רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן ולזה ולזה לשורים, דלגבי שן הויא לה חצר הניזק ולגבי קרן הויא רשות הרבים. אמר רב כהנא, אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי, מי מצית מוקמת לה כולה כרבי טרפון? הקתני 'השן מועדת לאכול את הראוי לה' - ראוי לה אין, שאין ראוי לה לא, ואי ר' טרפון - האמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם! אלא לעולם רבנן היא, וחסורי מחסרא והכי קתני – 'חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין, ושן ורגל מועדין מתחילתן, והיכן העדתן? בחצר הניזק'. מתקיף לה רבינא, הא קתני לקמן 'שור המזיק ברשות הניזק כיצד'; אי אמרת בשלמא איירי בה - משום הכי קתני 'כיצד'; אלא אי אמרת לא איירי בה - מאי 'כיצד'? אלא אמר רבינא, חסורי מחסרא והכי קתני – 'חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין, ושן ורגל מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת ר' טרפון ורבנן, ויש מועדים אחרים כיוצא באלו - הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר והנחש'. תניא נמי הכי, 'חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין, ושן ורגל מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן, ויש מועדין אחרים כיוצא באלו - הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש'. איכא דרמו לה מירמא, תנן 'חמשה תמים וחמשה מועדים', ותו ליכא? והאיכא הזאב הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש! ומשני, אמר רבינא, חסורי מחסרא והכי קתני, 'חמשה תמים הן ואם הועדו חמשתן מועדין, ושן ורגל מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד, ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת רבי טרפון ורבנן, ויש מועדין אחרים כיוצא באלו - הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש': ולא לרבוץ: אמר רבי אלעזר, לא שנו אלא פכין גדולים, אבל פכין קטנים - אורחיה הוא. לימא מסייע ליה 'הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים'? דלמא מן הצד. איכא דאמרי, א"ר אלעזר, לא תימא פכין גדולים הוא דלאו אורחיה, אבל פכין קטנים אורחיה הוא, אלא אפילו פכין קטנים נמי לאו אורחיה הוא. מיתיבי 'ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים'? אמר רבי אלעזר, דלמא מן הצד. איכא דרמי לה מירמא, תנן 'ולא לרבוץ', והתניא 'ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים'? אמר רבי אלעזר, לא קשיא - כאן בפכין גדולים, כאן בפכין קטנים: הזאב והארי וכו': מאי ברדלס? אמר רב יהודה, נפרזא. מאי נפרזא? אמר רב יוסף, אפא. מיתיבי, 'רבי מאיר אומר אף הצבוע, רבי אלעזר אומר אף הנחש', ואמר רב יוסף צבוע זו אפא? לא קשיא, כאן בצבוע זכר, כאן בצבוע נקיבה, דתניא, 'צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש', והני מילי דלא כרע במודים. אמר מר, 'ר"מ אומר אף הצבוע, עמוד ב רבי אלעזר אומר אף הנחש'. והא אנן תנן 'ר' אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדים, והנחש מועד לעולם'? תני 'נחש'. אמר שמואל, ארי ברה"ר - דרס ואכל פטור, טרף ואכל חייב; דרס ואכל פטור - כיון דאורחיה למידרס הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות דהוה ליה שן ברשות הרבים ופטור, טרף - לאו אורחיה הוא. למימרא דטריפה לאו אורחיה הוא, והכתיב (נחום ב יג) 'אריה טורף בדי גורותיו'? בשביל גורותיו. 'ומחנק ללבאותיו'? בשביל לבאותיו. 'וימלא טרף חוריו'? בשביל חוריו. 'ומעונותיו טריפה'? בשביל מעונותיו. והתניא 'וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק - טרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם'? הכא במאי עסקינן? שטרפה להניח. הא 'אכלה' קתני! בשנמלכה ואכלה. מנא ידעינן? ועוד, דשמואל נמי דלמא הכי הוא? אמר רב נחמן בר יצחק, לצדדין קתני; שטרפה להניח או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם. רבינא אמר, כי קאמר שמואל בארי תרבות, ואליבא דרבי אלעזר דאמר לאו אורחיה. אי הכי אפי' דרסה נמי ליחייב? אלא דרבינא לאו אשמואל אתמר, אלא אמתניתא - כי תני מתניתא בארי תרבות, ואליבא דר' אלעזר דאמר לאו אורחיה. א"ה ח"נ בעי לשלומי? דאייעד. א"ה מאי האי דקתני לה גבי תולדה דשן? גבי תולדה דקרן בעי למיתנייה! קשיא: מתני'. מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה: גמ'. מאי 'עלייה'? אמר רבי אלעזר, במעולה שבנכסיו, וכן הוא אומר (דברי הימים ב לב לג) 'וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד', ואמר ר' אלעזר, 'במעלה' - אצל מעולים שבמשפחה, ומאן נינהו? דוד ושלמה. (דברי הימים ב טז יד) 'ויקברוהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים' - מאי 'בשמים וזנים'? רבי אלעזר אמר, זיני זיני. ר' שמואל בר נחמני אמר, בשמים, שכל המריח בהן בא לידי זימה: (ירמיה יח כב) 'כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי' - רבי אלעזר אמר שחשדוהו מזונה, ר' שמואל בר נחמני אמר שחשדוהו מאשת איש. בשלמא למ"ד שחשדוהו מזונה - היינו דכתיב (משלי כג כז) 'כי שוחה עמוקה זונה'; אלא למ"ד שחשדוהו מאשת איש - מאי 'שוחה'? אטו אשת איש מי נפקא מכלל זונה? בשלמא למ"ד שחשדוהו מאשת איש - היינו דכתיב (ירמיה יח כג) 'ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למות'; אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה - מאי 'למות'? שהשליכוהו לבאר טיט. דרש רבא, מאי דכתיב (ירמיה יח כג) 'יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם'? אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם! אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהן שכר!: (דברי הימים ב לב לג) 'וכבוד עשו לו במותו' - מלמד שהושיבו ישיבה על קברו. פליגי בה ר' נתן ורבנן, חד אמר שלשה,