רשכבה"ג מרן הגאון רבי דב לנדו שליט"א מסר שיעור על הסוגיא בהיכל כולל 'בית הלל' שבראשות הג"ר יוסף מן.

התמלול המלא מהשיעור ודברי החיזוק שמסר רבינו שליט"א
ברשות ראש הכולל שליט"א, אשריכם תלמידי חכמים שאתם עמלים בתורה ושקועים בלימודה. שמעתי שאתם לומדים ענין כיבוי ביום טוב, אני אשאל שאלה שהיא קצת צדדית.
הגמרא בביצה (כב.) דנה אם מותר לכבות את הנר לצורך דבר אחר. ורואים בגמרא זו חידוש, שהיתר עשיית מלאכה ביום טוב לצורך אוכל נפש הוא לא רק לצורך האוכל נפש עצמו, וכדוגמת בישול מאכל לצורך אכילתו ביום טוב, אלא אף לעשות 'מתיר' בסביבת האדם, כדי שיוכל לאכול, זהו גם כן נכלל בהיתר של 'צורך אוכל נפש'.
ולפי זה יש נפקא מינה לדינא, בכהן ערל שלא יכלו למול אותו עד עתה, וכעת הגיע זמנו למול ביום טוב, האם מותר למול אותו 'מילה שלא בזמנה' - כאשר אין לכהן זה מה לאכול, ויש בביתו רק מאכלי תרומה, ועל ידי שימולו אותו יוכל לאכול מהתרומה.
ולכאורה לפי הצד בגמרא שהתירו לכבות נר לצורך דבר אחר, מבואר שהתירו לייצור 'מתיר' בסביבה של האדם, שתביא אותו לידי כך שיוכל לאכול. ואם כן הוא הדין שיש להתיר למול כהן זה ביום טוב אף שהמילה אינה בזמנה, כדי לייצור בו 'מתיר' של אכילת תרומה. שגם זה בכלל היתר של אוכל נפש.
והנה לגבי תינוק שנמצא בבית שאין לו בו מה לאכול, הדין פשוט שמותר לטלטלו לבית אחר שיש בו אוכל, היות וטלטול זה הוא לצורך אוכל נפש עצמו, כדי שיוכל לאכול.
אבל כהן ערל שאין לו מה לאכול, המלאכה שעושים במילה אינה לצורך האוכל נפש עצמו, שהרי מעשה המילה לא יביא לו אוכל, ורק מעשה המילה יוצר בו מתיר שעל ידו יוכל לאכול, ובזה יש לדון אם גם זה בכלל ההיתר של צורך אוכל נפש. ולכאורה לפי הצד בגמרא שהתירו לכבות נר לצורך דבר אחר, הוא הדין שיש להתיר בזה.
ורשום אצלי כי יש ראיה לדין זה בדברי הרא"ש בבכורות (פ"ג ס"ה), אך לא עיינתי כעת בדבריו, תעיינו בדבריו ותבדקו אם באמת יש ראיה .
ה' יעזור לכם, שתלמדו ותתעלו במעלות התורה הלאה והלאה כמו שאתם עושים. אני לא צריך להגיד לכם, אתם יודעים שהעולם עומד עליכם, ועל הבני תורה, ה' יעזור לכם ולראש הכולל שתצליחו בכל הדברים, ונזכה כולנו שיגמרו הצרות, ויהיה לנו גאולה במהרה בימינו בקרוב.