מסכת קידושין דף טז - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 16]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257465 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257383 קידושין דף טז להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א בעובד כוכבים שישנו תחת ידך, או אינו אלא בעובד כוכבים שאינו תחת ידך? אמרת, וכי מה אפשר לעשות לו? הא אין הכתוב מדבר אלא בעובד כוכבים שישנו תחת ידך': ובשטר: מנלן? אמר עולא, אמר קרא (שמות כא י) 'אם אחרת יקח לו' - הקישה הכתוב לאחרת, מה אחרת מקניא בשטר אף אמה העבריה מקניא בשטר. הניחא למ"ד שטר אמה העבריה אדון כותבו, אלא למ"ד אב כותבו מאי איכא למימר? דאיתמר, שטר אמה העבריה מי כותבו? רב הונא אמר, אדון כותבו. רב חסדא אמר, אב כותבו. הניחא לרב הונא, אלא לרב חסדא מאי איכא למימר? אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא 'לא תצא כצאת העבדים' - אבל נקנית היא כקנין עבדים, ומאי ניהו? שטר. ואימא - אבל נקנית היא כקנין עבדים ומאי ניהו חזקה? אמר קרא 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם' – 'אותם' בחזקה ולא אחר בחזקה. ואימא 'אותם' בשטר ולא אחר בשטר? הכתיב 'לא תצא כצאת העבדים'. ומה ראית? מסתברא שטר ה"ל לרבוי - שכן מוציאה בבת ישראל. אדרבה חזקה ה"ל לרבויי - שכן קונה בנכסי הגר? באישות מיהת לא אשכחן. אי בעית אימא, להכי אהני 'אם אחרת'. ורב הונא, האי 'לא תצא כצאת העבדים' מאי דריש ביה? ההוא מיבעי ליה שאינה יוצאה בראשי אברים כעבד. ורב חסדא, א"כ לכתוב קרא 'לא תצא כעבדים'; מאי 'כצאת העבדים'? ש"מ תרתי: וקונה את עצמו בשנים: דכתיב 'שש שנים יעבד ובשביעית' וגו': ביובל: דכתיב 'עד שנת היובל יעבד עמך': בגרעון כסף: אמר חזקיה, דאמר קרא 'והפדה' - מלמד שמגרע פדיונה ויוצאה. תנא, 'וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר'. בשלמא כסף - דכתיב (ויקרא כה נא) 'מכסף מקנתו; שוה כסף נמי - (ויקרא כה נא) 'ישיב גאולתו' אמר רחמנא, לרבות שוה כסף ככסף; אלא האי שטר, ה"ד? אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה - היינו כסף! אלא שיחרור - שטר למה לי? לימא ליה באפי תרי זיל, א"נ באפי בי דינא זיל! אמר רבא, זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי, והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול: יתירה עליו אמה העבריה: אמר ר"ל, אמה העבריה קונה את עצמה במיתת האב מרשות אדון; מק"ו, ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב - מוציאין מרשות אדון, מיתה שמוציאה מרשות אב - אינו דין שמוציאה מרשות אדון? מיתיבי רב הושעיא 'יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין' - ואם איתא ניתני נמי מיתת האב? תנא ושייר. מאי שייר דהאי שייר? שייר מיתת האדון. אי משום מיתת האדון לאו שיורא הוא, דכיון דאיכא נמי באיש - לא קתני. ואלא ניתני? תנא דבר שיש לו קצבה קתני, דבר שאין לו קצבה לא קתני. והא סימנין דאין להם קצבה וקתני? אמר רב ספרא, אין להם קצבה למעלה אבל יש להם קצבה עמוד ב למטה, דתניא, 'בן תשע שנים שהביא שתי שערות – שומא, מבן ט' שנים ויום אחד עד בן י"ב שנה ויום אחד ועודן בו – שומא, ר' יוסי בר' יהודה אומר סימן; בן י"ג שנה ויום אחד - דברי הכל סימן'. מתיב רב ששת, 'ר' שמעון אומר, ד' מעניקים להם, ג' באיש וג' באשה, ואי אתה יכול לומר ד' באחד - לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה', ואם איתא ניתני נמי מיתת אב? וכ"ת ה"נ תני ושייר, והא ארבעה קתני! וכי תימא תנא דבר שיש לו קצבה קתני ודבר שאין לו קצבה לא קתני, והא סימנין דאין להם קצבה וקתני! וכי תימא ה"נ כדרב ספרא, והאיכא מיתת אדון דאין להם קצבה וקתני! מיתת אדון נמי לא קתני. ואלא ארבעה מאי ניהו? שנים ויובל ויובל של רציעה ואמה העבריה בסימנים. ה"נ מסתברא, דקתני סיפא 'אי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהם לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה', ואם איתא - באשה מיהא משכחת לה ארבעה! שמע מינה. מתיב רב עמרם 'ואלו מעניקים להם - היוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים', ואם איתא, ניתני נמי מיתת אב? וכי תימא תנא ושייר, והא 'אלו' קתני! וכי תימא דבר שיש לו קצבה קתני דבר שאין לו קצבה לא קתני, והא סימנין דאין להם קצבה וקתני! וכי תימא ה"נ כדרב ספרא, האיכא מיתת אדון! תיובתא דריש לקיש, תיובתא. והא ריש לקיש ק"ו אמר? קל וחומר פריכא היא, משום דאיכא למיפרך - מה לסימנין שנשתנה הגוף תאמר במיתת אב שכן לא נשתנה הגוף. תני חדא 'ענק עבד עברי לעצמו וענק אמה העבריה לעצמה', ותניא אידך 'ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה, ואין לרבה אלא שכר בטלה בלבד'. מאי לאו, הא דנפקא בסימנים והא דנפקא לה במיתת אב? לא, אידי ואידי דנפקא לה בסימנין, ולא קשיא, הא דאיתיה לאב, הא דליתיה לאב. בשלמא ענק אמה העבריה לעצמה - למעוטי אחין, דתניא (ויקרא כה מו) 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם' - אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם, מכאן שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו; אלא ענק ע"ע לעצמו – פשיטא! אלא למאן? אמר רב יוסף, יו"ד קרת קא חזינא הכא. אביי אמר, הכי אמר רב ששת, הא מני תוטאי הוא, דתניא 'תוטאי אומר, לו ולא לבעל חובו'. גופא, אלו מעניקים להם - היוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון ואמה העבריה בסימנין, אבל בורח ויוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו; ר"מ אומר, בורח אין מעניקין לו, ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו; ר"ש אומר, ארבעה מעניקים להם, שלשה באיש וג' באשה, ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן לפי שאין סימנין באיש ורציעה באשה. מנה"מ? דת"ר, יכול לא יהו מעניקים אלא ליוצא בשש, מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין? ת"ל (דברים טו) 'תשלחנו' 'וכי תשלחנו'. יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף? ת"ל 'וכי תשלחנו חפשי מעמך' - מי ששילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך. רמ"א, בורח אין מעניקין לו - דאין שילוחו מעמך, אבל יוצא בגרעון כסף ששילוחו מעמך. בורח, השלמה בעי, דתניא 'מנין לבורח שחייב להשלים? ת"ל (שמות כא ב) 'שש שנים יעבד',