מסכת יבמות דף מ - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228753 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228632 יבמות דף מ להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א שבתחלה היתה עליו בכלל היתר, נאסרה וחזרה והותרה - יכול תחזור להיתירה הראשון? ת"ל 'מצות תאכל במקום קדוש' – מצוה. בשלמא לרבא דאמר הא מני רבנן היא, הכא הכי קאמר 'מצות תאכל במקום קדוש' – מצוה, שבתחלה היתה עליו בכלל היתר, רצה אוכלה רצה אינו אוכלה, (נאסרה חזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון), רצה אוכלה רצה אינו אוכלה? רצה אינו אוכלה? והכתיב (שמות כט לג) 'ואכלו אותם אשר כופר בהם' - מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה? ת"ל 'מצות תאכל במקום קדוש' – מצוה. אלא לרב יצחק בר אבדימי דאמר אבא שאול היא, הכא מאי תרי גווני איכא? וכי תימא רצה לתאבון אוכלה רצה אכילה גסה אוכלה - אכילה גסה מי שמה אכילה? והאמר ר"ל האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור מלא תעונה, אלא רצה מצה אוכלה רצה חמץ אוכלה - והכתיב (ויקרא ו י) 'לא תאפה חמץ חלקם', ואמר ריש לקיש ואפילו חלקם לא תאפה חמץ? אלא רצה מצה אוכלה רצה חלוט אוכלה - האי חלוט היכי דמי? אי מצה היא - הא מצה היא, ואי לא מצה היא – 'מצות' אמר רחמנא? לא, לעולם אימא לך מצה היא, ולהכי תנא ביה קרא לעכב. אלא חלוט מצה היא דקאמרינן, למאי הלכתא? לומר שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, אע"פ דחלטיה מעיקרא, כיון דהדר אפייה בתנור, 'לחם עוני' קרינא ביה, ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח: מתני'. החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה, ואם יש שם אב - נכסים של אב. הכונס את יבמתו - זכה בנכסים של אחיו. ר' יהודה אומר, בין כך ובין כך - אם יש שם אב, נכסים של אב: גמ'. פשיטא! סד"א חליצה במקום יבום קיימא, ונשקול כולהו נכסי, קמ"ל. אי הכי, 'הרי הוא כאחד מן האחים'? 'אינו אלא כאחד מן האחים' מיבעי ליה? אלא סד"א הואיל ואפסדה מיבום לקנסיה, קמ"ל: אם יש שם אב: דאמר מר 'אב קודם לכל יוצאי ירכו': הכונס את יבמתו וכו': מ"ט? (דברים כה ו) 'יקום על שם אחיו' אמר רחמנא, והרי קם: ר' יהודה אומר וכו': אמר עולא, הלכה כר' יהודה. וכן א"ר יצחק נפחא, הלכה כר' יהודה. ואמר עולא, ואיתימא ר' יצחק נפחא, מ"ט דר' יהודה? דכתיב (דברים כה ו) 'והיה הבכור אשר תלד' – כבכור; מה בכור אין לו בחיי האב, אף האי נמי אין לו בחיי האב. אי מה בכור נוטל פי שנים לאחר מיתת האב, אף האי נוטל פי שנים לאחר מיתת האב? מידי 'יקום על שם אביו' כתיב? 'יקום על שם אחיו' כתיב, ולא על שם אביו. אימא היכא דליכא אב דלשקול נחלה תתקיים מצות יבום, היכא דאיכא אב [דלא] שקיל נחלה, לא תתקיים מצות יבום? מידי יבום בנחלה תלה רחמנא? יבומי מיבמי, ואי איכא נחלה - שקולי, ואי לא - לא שקיל. יתיב ר' חנינא קרא קמיה דר' ינאי, ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה. א"ל, פוק קרי קרייך לברא, אין הלכה כר' יהודה. תני תנא קמיה דרב נחמן, אין הלכה כר' יהודה. א"ל, אלא כמאן? כרבנן? פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! א"ל, אסמייה? א"ל, לא, את הלכה אתנייך, ומוקשה הוא דאקשי לך, ואפכת, ולמאי דאפכת - שפיר אפכת: מתני'. החולץ ליבמתו - הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו, עמוד ב הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין, והיא אסורה באביו ובאבי אביו ובבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו. מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו, ואסור בצרת קרובת חלוצתו: גמ'. איבעיא להו, גזרו שניות בחלוצה, או לא? בערוה דאורייתא גזרו בהו רבנן שניות, בחלוצה לא גזרו רבנן שניות, או דלמא לא שנא. ת"ש, 'הוא אסור באמה ובאם אמה', ואילו אם אם אמה לא קתני? דלמא היינו טעמא דלא תני, משום דקבעי למיתני סיפא 'והאחין מותרין', ואי תנא אם אם אמה, ה"א האחין מותרין דוקא באם אם אמה, אבל באם אמה ובאמה לא. וליתני אם אם אמה, וליתני 'האחין מותרין בכולן'? קשיא. ת"ש, 'היא אסורה באביו ובאבי אביו'; קתני מיהא אבי אביו, מאי לאו משום חולץ, דהויא לה כלת בנו? לא, משום מיתנא, דהויא לה כלת בנו. ת"ש, 'ובבן בנו'; מאי לאו משום חולץ, דהויא לה (משום) אשת אבי אביו? לא, משום מיתנא, והויא לה אשת אחי אבי אביו. הא אמימר מכשר באשת אחי אבי אביו? אמימר מוקי לה בבר ברא דסבא. אי הכי היינו אחיו ובן אחיו? תנא אחיו מן האב, וקתני אחיו מן האם. ת"ש, דתני ר' חייא 'ארבע מדברי תורה וארבע מדברי סופרים; אב ובנו אחיו ובן אחיו - מדברי תורה, אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו - מד"ס'; קתני מיהא אבי אביו, מאי לאו משום חולץ, והויא לה כלת בנו? לא, משום מיתנא, דהויא לה כלת בנו. ת"ש, 'אבי אמו', מאי לאו משום חולץ, דהויא לה כלת בתו? לא, משום מיתנא, דהויא לה כלת בתו. ת"ש, 'ובן בנו', מאי לאו משום חולץ, דהויא לה אשת אבי אביו? לא, משום מיתנא, דהויא לה אשת אחי אבי אביו. והא אמימר מכשיר באשת אחי אבי אביו? אמימר מוקים לה משום חולץ, וקסבר גזרו שניות בחלוצה. ת"ש, 'ובבן בתו', מאי לאו משום חולץ, דהויא לה אשת אבי אמו? לא, משום מיתנא, דהויא לה אשת אחי אבי אמו. והא גבי שניות דערוה לא גזרו? אלא לאו משום חולץ, ושמע מינה גזרו שניות בחלוצה, שמע מינה: מותר אדם וכו': אמר רב טובי בר קיסנא, אמר שמואל, הבא על צרת חלוצה - הולד ממזר, מאי טעמא? באיסורה קיימא. אמר רב יוסף, אף אנן נמי תנינא 'מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו'; אי אמרת בשלמא צרה אבראי, משום הכי מותר באחותה, אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמיא, אמאי מותר? לימא תיהוי תיובתא דרבי יוחנן, דאמר בין הוא בין אחין אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת? אמר לך רבי יוחנן, ותסברא אחות חלוצה דאורייתא? והאמר ר"ל, כאן שנה רבי אחות גרושה מדברי תורה אחות חלוצה מדברי סופרים'? מאי שנא האי ומאי שנא האי?