הרב אריה שפירא - שיעור לנשים | דרך השם | 08 חלק א פרק ב אות ד ה - תשפ"ה

הרב אריה שפירא - שיעור לנשים | דרך השם | 08 חלק א פרק ב אות ד-ה - תשפ"ה תקציר השיעור: בשיעור זה, הרב אריה שפירא ממשיך לבאר את פרק ב' ב"דרך השם" של הרמח"ל, ועוסק בתכלית הבריאה – להיטיב לברואים דרך הבחירה החופשית. הרב מסביר כיצד האדם, בהיותו בעל בחירה, הוא העיקר בבריאה וכל שאר הנבראים תפלים אליו. השיעור דן במושגי השכר והחיסרון, כיצד החטא יצר פער בין העבודה לשכר, וכיצד כל פרטי הבריאה מכוונים לאפשר לאדם לממש את בחירתו. כמו כן, הרב מתייחס לשאלות עומק על סתירות לכאורה (כמו יוחנן כהן גדול, "נכווה מחופתו של חברו") ומבהיר את תפקיד האדם בתיקון העולם. נקודות מפתח וראשי פרקים: (0:00) פתיחה וסיכום קצר של השיעור הקודם: תכלית הבריאה: להיטיב טוב מוחלט ובלתי יחסי לנבראים. הכלים להשגת השלמות: כוח הבחירה המופלא שקיבל המין האנושי. מורכבות האדם: בין הערה שכלית לצרכים נפשיים ופיתוי הנחש. השכר כתוצאה מהשלמות: דבקות בשלמות היא ההתענגות. ** (2:25) פער בין השגת השלמות לזמן קבלת השכר:** הסיבה לפער: החטא, שגרם לעולם להיות במצב חסר. "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם": העולם צריך לעבור תהליכים עד לקבלת השכר. ההבדל בין היום למחר: מצב שהתחדש בגלל החטא. בכוח האדם הוא כבר בן העולם הבא היום. ** (3:51) תנאי העולם מותאמים לתנאי העבודה:** העולם מורכב מטוב ורע כדי לאפשר בחירה. בריאת הרע יש מאין: הכרחית לתקופת העבודה, כדי שתמיד תהיה בחירה. מורכבות האדם: נטייה אל הטוב והשכל מול נטייה לצרכים, ויכולת הכרעה. המצוות כאמצעים: מאפשרות לגשת אל הטוב (עץ החיים) או להיפך. תנאים זמניים: העולם בתנאי עבודה במשך ששת אלפי שנה, לקראת "שבת" – שביטה ממלאכה ואכילת המוכן. ** (6:05) שאלות ותשובות: מענה לשאלות הצופים:** מקרה קיצוני: יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי: הבחירה נתונה לנו תמיד, וייתכנו התקדמויות ונסיגות במקביל. הבהרה לגבי יוחנן כהן גדול: לא היה יוחנן בעל רוח הקודש, אלא ינאי המלך (שגם כונה יוחנן), שנעשה צדוקי מטעמים פוליטיים. חשיבות האמון העצמי והעזרה האלוקית בהתקדמות. סתירה בין שכר מושלם ל"נכווה מחופתו של חברו": הרמחל מסביר שאין זו קינאה או צער. משל לשמש: האדם יכול לראות את השכינה רק לפי הכלים שהכין והדרגה שהשיג. עולם הבא אינו עולם של צער על טובת הזולת. התשוקה לשלמות היא אינסופית, ומי שמבין זאת אינו שואל "למה לי לעבוד קשה". ** (12:18) עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע:** מיקומם: עץ החיים בלב הגן, עץ הדעת בחיצוניות הגן. עץ הדעת לא היה עצם הרע, אלא הציע מסלול מפתה שהנחש הפך לאידיאל. חיצוניות העולם (עץ הדעת) צריכה להיות טפלה ללב הגן (התורה). חטא אדם הראשון: הקדים אכילת עץ הדעת לאכילת עץ החיים, ובכך המשיך עלינו את ה"קלקול" שמתקנים עד היום. המשך הלימוד - עוד דלת (ד'): מי הוא הנברא העיקרי? (14:23) מורכבות הבריאה וכלים לבחירה: כדי שהבחירה תשתלם, העולם זקוק לתנאים עם אפשרות לטוב ולרע (מורכבות). כוח ההכרעה: היכולת להכריע בין טוב לרע, לקנות שלמות ולהיעדר מחסרונות. צורך במצווה ("צו ה' אלוקים"): מאפשר לאדם לגשת למהות הטוב או החיסרון. כל פרטי הבריאה ותנאי העולם מכוונים להצלחת התכלית הזו. (16:50) גילוי הנברא המיוחד: המין האנושי: הבריאה העיקרית היא זו שמובילה לדבקות בו יתברך. האדם הוא עיקר הבריאה, וכל שאר הנבראים (כוכבים, בעלי חיים וכו') הם רק עוזרים ותפלים למטרת האדם. מדד לזיהוי העיקר: מי שקיבל את יכולת הבחירה החופשית הוא התכלית, כי רק לו יש את היכולת להידבק בשלם המוחלט. כל נברא אחר שפועל באופן אינסטינקטיבי חייב לתמוך בתכלית זו. הרמחל מציג תמונה הגיונית וסגורה: הכול ארוג ותלוי זה בזה. (20:17) הוכחות מ"תורת משה" ו"תהילים": "הורדו בדגת הים...": כל הבריאה (ששת ימי בראשית) נבראה כשולחן ערוך עבור המין האנושי שנברא אחרון. "כל מה שבראתי בשבילך בראתי" (מדרש כהל את רבא). תהילים (דוד המלך): "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?". השאלה על מקומו של האדם הקטן מול גודל הבריאה, והתשובה "ותמשילהו במעשה ידיך... כל שתה תחת רגליו". זו אינה רק אקסיומה, אלא עובדה שניתנת להוכחה. (22:48) הערה על שוויוניות ותפקיד האדם בעולם: ההבנה שאדם נכבד יותר אינה התנסות אלא תוכנית אלוקית. האדם קיבל את שאר הבריאה "תחת רגליו" (רדייה מתקנת), לא לשימוש ללא תכלית, אלא כדי לתקן אותה ולהפוך אותה לתפלה לערך שהמין האנושי מייצג. מין אנושי שאיבד את ערכו ואינו מבין את מטרת הבחירה החופשית, חי בתפיסה יחסית (כבעל חי), ולכן בצדק לא מבין מדוע מותר לו לאכול בשר או להחזיק כלב. "עמי ארצות" (בתקופת חז"ל) שאסור להם לאכול בשר – כי אינם מכירים בתכלית הבריאה (רבי יוחנן במסכת פסחים). אדם שמבין את האמת ומכוון למטרה האלוקית – אז כל שימוש בחיצוניות העולם (כמו אכילת בשר) הוא לגיטימי ומהווה תיקון ושלמות. "כל מעשה בראשית לדעתם נבראו" (מסכת ראש השנה): הבריאה נועדה לשרת מטרה עליונה, וזה תיקונה ושלמותה. (27:46) סיכום אות ד' ופתיחה לאות ה': "אך הבריאה העיקרית באמת היא המין האנושי." כל שאר הנבראים (מלאכים ומטה) אינם אלא למען האדם, להשלים את עניינו. (הנושא הבא משמעותי מאוד ויידון בפעם הבאה).