מסכת קידושין דף לח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 38]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257487 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257406 קידושין דף לח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אקרוב עומר והדר אכול, אלא למ"ד לאחר ירושה וישיבה - ניכול לאלתר! לא הוו צריכי, דכתיב (שמות טז לה) 'ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען' - אי אפשר לומר 'עד בואם אל ארץ נושבת' שכבר נאמר 'אל קצה ארץ כנען', וא"א לומר 'אל קצה ארץ כנען' שהרי כבר נאמר 'עד בואם אל ארץ נושבת', הא כיצד? בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד, והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ששה עשר בניסן. תניא אידך, ''ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה' - וכי ארבעים שנה אכלו? והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו! אלא לומר לך - עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. תניא אידך, 'בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד; מנין שבשבעה באדר מת? שנאמר (דברים לד ה) 'וימת שם משה עבד ה'', וכתיב (דברים לד ח) 'ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום', וכתיב (יהושע א א) 'ויהי אחרי מות משה עבד ה'', וכתיב (יהושע א ב) 'משה עבדי מת ועתה קום עבור', וכתיב (יהושע א יא) 'עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים תעברו את הירדן', וכתיב (יהושע ד יט) 'והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון', צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע, הא למדת שבשבעה באדר מת משה; ומנין שבשבעה באדר נולד משה? שנאמר (דברים לא ב) 'ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא', שאין ת"ל 'היום', מה ת"ל 'היום'? מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, שנאמר (שמות כג כו) 'את מספר ימיך אמלא''. תניא, 'ר"ש בן יוחי אומר, שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ והוא הדין שינהגו, ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו - נוהג בין בארץ בין בח"ל, כלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן - אינו דין שינהגו בין בארץ בין בח"ל? והוא הדין לערלה בשתים; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, עמוד ב כל מצוה שנצטוו ישראל קודם כניסתן לארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, לאחר כניסתן לארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן השמטת כספים ושילוח עבדים - שאע"פ שנצטוו עליהם לאחר כניסתן לארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ'. השמטת כספים חובת הגוף היא! לא נצרכא אלא לכדתניא, דתניא, 'רבי אומר (דברים טו ב) 'וזה דבר השמיטה שמוט' - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים'. ואימא במקום שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובמקום שאין אתה משמט קרקע אין אתה משמט כספים? ת"ל (דברים טו ב) 'כי קרא שמיטה לה'' מכל מקום. שילוח עבדים חובת הגוף היא! סד"א, הואיל וכתיב (ויקרא כה י) 'וקראתם דרור בארץ' - בארץ אין, בחוצה לארץ לא? תלמוד לומר 'יובל היא' מכל מקום; אם כן מה תלמוד לומר 'בארץ'? בזמן שהדרור נוהג בארץ - נוהג בחוצה לארץ, אין דרור נוהג בארץ - אינו נוהג בחוצה לארץ'. תנן התם 'החדש אסור מן התורה בכל מקום, ערלה הלכה, והכלאים מדברי סופרים'. מאי הלכה? אמר רב יהודה, אמר שמואל, הלכתא מדינה. עולא אמר רבי יוחנן, הלכה למשה מסיני. א"ל עולא לרב יהודה, בשלמא לדידי דאמינא הלכה למשה מסיני - היינו דשני לן בין ספק ערלה לספק כלאים, דתנן 'ספק ערלה בארץ אסור בסוריא מותר בחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט', ואילו גבי כלאים תנן 'כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור בסוריא מותר בחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד'; אלא לדידך,