💥איך זוכים בפורים לישועה? צפו משא הכנה לפורים מהמנהיג מרן רבי גרשון אדלשטיין בממלכת התורה ארחות תורה

משא מנהיג הדור מרן הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל בישיבת ארחות תורה לקראת חג הפורים תשפ"ג, עקב קוצר המקום, נביא רק חלקים מתוך השיחה: עכשיו עוד מעט פורים, יש מצוות בפורים, כמה מצוות, קריאת המגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, סעודת פורים - משתה, הרבה מצוות. גזירת הכתוב, זה כתוב במגילה - דברי קבלה, מדברי קבלה שיש חיוב במצוות האלה בפורים. מצוות ש"בין אדם לחברו". משלוח מנות, מתנות לאביונים, זה בין אדם לחברו. כתוב בתורה "והלכת בדרכיו", וביארו חז"ל מה הוא אף אתה וכו'. ואהבת לרעך כמוך גם כן, זה מצוות דאורייתא. רק שמדאורייתא אין זמן מיוחד שיש חיוב "כעת" לעשות את המצוה הזאת, ופורים זה זמן שהזמן מחייב את המצוות האלה, הזמן מחייב "עכשיו", זה הענין של פורים. כל השנה יש חיוב, בודאי, אבל אין הלכה מתי, בפורים זה הזמן, "יום" הפורים, זה הזמן של מצוות משלוח מנות, ומתנות לאביונים, בפורים זה חיוב מיוחד, זה דבר אחד. אבל יש עוד דבר בפורים, בפורים יש ענין של "תורה", היה קבלת התורה בסיני, וכתוב שכפה עליהם הר כגיגית, היה "כפייה", היינו כאילו כפייה. כפי שמפרשים שזה לא הי' כפייה ממש, רק כמו כפייה, זה היה כפייה שכלית, שהבינו שזה כדאי, ובלי תורה לא כדאי, "אי אפשר לחיות בלי תורה", שם תהא קבורתכם, אין אפשרות של קיום לכלל ישראל בלי תורה, זה כפה עליהם הר כגיגית, זה לא כפייה, כפייה שכלית, ככה יש מפרשים, [מהר"ל]. וזה היה במתן תורה, בששי בסיון, ובפורים "קיימו וקיבלו", קבלה מאהבה, הדר קיבלוה בימי אחשורוש, עוד פעם קבלת התורה, זה בא מאהבה, לא בגלל שזה כדאי, [אלא] זה אהוב, אהבת השם, אהבת התורה, אהבת המצוות, האהבה מחייבת את זה, זה מדרגה יותר גדולה, כלל ישראל היו במדרגה יותר גדולה בזמן פורים, הנס השפיע, שהגיעו למדרגה יותר ממה שהיה בזמן מתן תורה. כמובן לא מדברים על משה רבינו, וגדולי הדור שהיו שם, שבעים זקנים, הם בודאי היו בדרגה הגדולה, רק כלל הציבור, היה במדרגה יותר גדולה בפורים, וזה היה אחרי הנס. על כל פנים בפורים נתחייבנו במצוות "בין אדם לחברו", וגם בין אדם למקום – תורה. וזה זמן של קבלת התורה, זמן של השפעה שהיה אז בזמן הנס, אז כל שנה חוזרת ההשפעה כידוע, ההשפעה שהייתה פעם, השפעה רוחנית שהייתה פעם באיזה תקופה, חוזרת. כמו בזמן מתן תורתנו, שבועות אומרים היום זמן מתן תורתנו,, מזכירים את זה בתפילה ובקידוש, זמן מתן תורתנו, הרי היה פעם מתן תורתנו, מה זה היום? אלא שעכשיו גם כן זמן מתן תורתנו, יש "השפעה רוחנית" של הצלחה בתורה בפורים. כמובן זה תלוי בהנהגה של כל אחד ואחד, אבל יש, מצד ההשפעה, יש השפעה רוחנית להצלחה בתורה, לשייכות לתורה, יותר מכל השנה. מרן הוסיף שכן בפסח וסוכות, והמשיך בהמשך דבריו: ממילא גם פורים, זה הזמן של "קבלת התורה, מאהבה", מדרגה יותר גדולה ממה שהיה בזמן מתן תורה. וכל שנה חוזרת ההשפעה, זאת אומרת בימי הפורים יש השפעה של שייכות לתורה יותר מכל השנה, וצריך לנצל את זה! עסק התורה בפורים זה דבר מיוחד. שמעתי מעשים שהיו, היו אנשים שהיו זקוקים לישועה, ובפורים זכו לישועה, בזכות ההתמדה בתורה, למדו הרבה, עסקו בתורה הרבה, הרבה שעות, לפי הכוחות, לפי הכוחות, המקסימום שאפשר, וקיבלו ישועה, ישועות! בזכות "עסק התורה בפורים". בהמשך דבריו על מהות סעודת פורים, ואמר בתו"ד: ומה זה סעודת פורים? על מה הסעודה בפורים? אותו הדבר, כיון שיש מצוות בפורים, מתנות לאביונים ומשלוח מנות, וקריאת המגילה, אז זה יום של שמחה במצוות, והסעודה היא ל"שמחת המצוות", שזכינו לקיים את מצוות היום של פורים, הרבה מצוות, והסעודה היא לחזק את השמחה, זה המטרה, מצוות, ושמחה, והשמחה עצמה היא על קיום המצוות. המסקנה היא, דבר שלא כולם יודעים את זה, זה זמן של חיוב של "בין אדם לחברו", משלוח מנות ומתנות לאביונים, ושמחה – על זה שמקיימים את המצוות האלה, אהבת הבריות, ואהבת לרעך כמוך, והלכת בדרכיו, שהזמן הוא פורים, ועל זה באה הסעודה, על זה השמחה! וקריאת המגילה, מה זה המגילה? גם כן, היה נס, "נס נסתר", למה זה נקרא מגילת אסתר? כי היה הסתר, הסתר אסתיר, היה גזירה, המן, והיה הצלה, "השגחה פרטית", זה הי' נראה כאילו שזה בדרך הטבע, אבל זה לא בדרך הטבע, רק השגחה פרטית, בזכות – שמרדכי הצדיק לקח את הילדים הקטנים, ולמד אתם הלכות קמיצה, היה פסח, ומקריבים מנחת העומר, בזכות התורה של תינוקות של בית רבן, היה הנס. נמצא שפורים זה זמן שמחייב אהבת הבריות. ויש טעות, ומעשים שהיו, לפני הרבה שנים, אחד היה לו קפידא על מישהו, קפידא! אז הוא עשה משהו, שזה זלזול בכבודו, של אדם חשוב. ובסוף הוא נענש כזה עונש, דבר שלא דרך הטבע, דבר שלא מצוי ככה, צער גידול בנים כזה שלא בדרך הטבע, וזה בגלל שבפורים הוא הרשה לעצמו לזלזל, איזה זלזול, בכבודו של אדם חשוב. זה מעשה שהיה. ועוד אחד הי' שאמר פעם בפורים בדיחה, הוא היה בחור, ואמר בדיחה - לא ברבים, הוא אמר בדיחה בפני אלו שהיו סביבו, לי הוא אמר את הבדיחה, בדיחה יפה מאד, אבל הבדיחה היה בה זלזול בגדולי תורה, הוא לא חידש כלום, הכל הי' ידוע, זה לא היה לשון הרע, הכל היה דברים ידועים, אבל הוא דיבר על זה בפורים, בפני יחידים, והסוף היה הוא נענש, מידה כנגד מידה, מידה כנגד מידה! בין אדם לחברו בפורים זה חמור מאד, זה "יותר חמור מכל השנה", הזכות יותר גדולה והחטא יותר חמור, כי זה זמן של אהבת הבריות. זכות גדולה לעשות מעשים טובים, וזכות גדולה מאד לעסוק בתורה בפורים, בלי פריקת עול, אין פריקת עול תורה, "אין זמן של פריקת עול תורה", הפורק ממנו עול תורה, זה חמור מאד פריקת עול! "אין זמן של פטור מתורה", אדרבה בפורים החיוב יותר גדול, זה יותר גדול ויותר חמור החיוב של תורה בפורים, ואמרנו שהרבה זכו לישועה בזכות עסק התורה בפורים. בעזרת השם, מן השמים ירחמו, שיהי' סייעתא דשמיא לכל הציבור, לכל עם ישראל, שיזכו לקיים מצוות הפורים, וכל השנה אהבת הבריות, וגם עסק התורה שיתקרבו לתורה, ולאהבת הבריות, ואמונה, מן השמים יהיה סייעתא דשמיא לכל כלל ישראל.