הרב אריה שפירא - הגדרת טוב לעומת שלם ועוד עניינים - תשפו

הגדרת טוב לעומת שלם – הרב אריה שפירא, מוצאי שבת י״ב חשוון תשפ״ו 1. שלמות מוחלטת – השלם הבלתי מושג השלמות האלוקית היא בלתי מושגת לחלוטין. אין לנו כלים אנושיים לתאר אותה, ואפילו לומר עליה "אין סוף אפשרויות" הוא כבר הגדרה מגבילה. נכון יותר לומר שהיא "בלתי מושגת" – לא ניתנת להשגה או הגדרה כלל. ממנה נובעות כל ההטבות והאורות הנבראים, עד הטוב המוחלט שעתיד להאיר לעולם. אנו יכולים להשיג רק את האור היוצא ממנה, לא את עצם מהותה. ההבדל הזה הוא יסוד ההבחנה בין "שלם" לבין "טוב": השלמות היא המהות הפנימית, והטוב הוא הופעתה כלפי הנבראים. 2. טוב – גילוי יחסי של השלמות כל מה שאנו קוראים לו "טוב" הוא בעצם הארה או השתקפות של השלמות האלוקית. גם טוב גשמי או זמני – כמו אוכל, שלום, או פרנסה – מקורו באותו שורש של שלמות מוחלטת. הטוב שאנו מרגישים בעולם הוא רק אופן שבו נבראים בעלי גבול יכולים לקלוט את האור האלוקי. לכן אומרים בברכת המזון "בטובו חיינו" – גם כאשר מדובר בהנאה גשמית, היא נובעת ממקור הטוב העליון. הטוב היחסי הוא אמצעי, מסגרת שבה מתגלה מעט מהטוב המוחלט, כדי שנוכל להכיר ולהתקרב אליו בהדרגה. 3. סדר הברכות – שלבי גילוי הטוב הזן את הכול – הטוב הכללי, חסד מוחלט שממנו ניזון הכול, כמו המן במדבר. על הארץ ועל המזון – הנהגת הדין והגבורה, הטוב הבא דרך חוקי העולם, עמל וגבולות. בונה ירושלים – התכלית הרוחנית, בניין השלמות בעולם, גילוי המלכות האלוקית בשלמותה. הטוב והמטיב – גם בגלות נראית הערת פנים של טוב נסתר, שמוביל בסוף לתיקון שלם. כל הברכות מבטאות את שלבי ההתגלות של הטוב, מן הכללי אל הפרטי, מן הגלוי אל הנסתר. 4. הטוב האמיתי מול הטוב היחסי יש להבחין בין שני סוגי טוב: טוב יחסי – טוב שממלא חיסרון, כמו רעב שנפסק לאחר אכילה. זהו טוב במובן של תיקון מצב חסר. טוב אמיתי – לא רק מילוי חסר, אלא התקרבות אל השלמות עצמה, אל מקור האור והדעת האלוקית. הרגעים של אהבת ה', של התפעלות מהאמת האלוקית, הם ניצוצות של טוב אמיתי – הארה קטנה מן השלמות המוחלטת. ובכל זאת, יש לשמור על ההבחנה בין הארה רגעית לבין שלמות ממשית, שהיא מעבר להשגה. 5. הסכנה שבשפע – האיזון בין חיצוניות לפנימיות בארץ ישראל, שבה מתרבה השפע החומרי, קיימת סכנה שהחיצוניות תבלע את הפנימיות. בגלות נאלצנו לחיות בצמצום, והפנימיות נשמרה מתוך חוסר. אך בדור הגאולה, כאשר השפע שב אל העולם, נדרש איזון חדש: יש לבנות כלים פנימיים – דעת, תורה, קדושה – שיכולים להכיל את השפע בלי לאבד את הקשר למקורו. העולם צריך להיות כלי לגילוי של הטוב האלוקי, לא מטרה בפני עצמו. השפע ניתן כדי לגלות דרכו את השלמות, לא כדי להסתפק בחיצוניות. 6. "חוק הטוב להיטיב" – לא חוק שמחייב את הבורא הרמח"ל מדגיש שאין הכוונה ל"חוק" שמחייב את הבורא לפעול לטובה. הביטוי "חוק הטוב להיטיב" מתאר את טבע השלמות עצמה – השלם אינו פועל ממניע חיצוני, אלא מתכונתו הפנימית – מהות השלמות היא להאיר, להיטיב ולהשלים. כל החוקים הם עבורנו, הנבראים, כדי שנוכל להשיג מן הטוב הזה במידה המתאימה לכלי שלנו. הבורא אינו "נשלט" על ידי החוק, אלא החוק הוא ביטוי של דרכי פעולתו כלפי הבריאה. 7. התורה – הכלי לדבקות בשלמות התורה היא "עץ חיים למחזיקים בה" – הצינור שדרכו ניתן להתחבר אל השלמות האלוקית. לפני חטא אדם הראשון, היה הקשר בין האדם לאור האלוקי ישיר, ללא לבוש חומרי. אחרי החטא, הדרך עברה דרך מערכת של מצוות ולימוד, שמכשירים את האדם בהדרגה לדבקות מחודשת. גם היום, כל לימוד תורה, כל מצווה וכל מעשה טוב – הם השתתפות ממשית באור הטוב המוחלט. הם אמצעי לגלות את השלמות האלוקית בתוך עולם של הסתר. 8. יסוד האמונה – הטוב פועל גם בחושך גם בזמנים של חושך ופורענות, הטוב האמיתי שולט מבפנים. כל ירידה וכל קושי הם חלק ממערך עליון של תיקון. ה"אבלות שעל גבי העצמות" מלמדת שגם כאשר העולם שבור, יש אור נעלם שמרחף מעל הכול. האמונה הזאת – לראות שגם הרע מתמוסס לבסוף בתוך הטוב – היא עצמה ביטוי של דבקות בשלמות, של ידיעה שהכול נובע ממקור אחד של טוב מוחלט. סיכום ההבחנה בין "טוב" ל"שלם" היא יסוד כל ההבנה של הבריאה. השלמות האלוקית היא מעבר לכל השגה – אין בה חיסרון, אין בה צורך, אין בה גבול. הטוב הוא גילוי אותה שלמות כלפי הנבראים – הארה שנועדה להיטיב, להשלים ולהביא את האדם אל קרבתו. התכלית של הבריאה היא לא שהאדם ייהנה מהטוב החומרי, אלא שיגיע להכרת הטוב האלוקי, שיזכה לדבקות בשלמות עצמה, דרך התורה, דרך ההנהגה, ודרך ההבנה שכל מה שנראה רע או חסר – הוא חלק מתהליך של גילוי הטוב המוחלט. בסופו של דבר, כל הבריאה היא תנועה אחת – מן השלמות הנסתרת אל גילויה, מן ההסתר אל הארת הפנים, מן הטוב היחסי אל הטוב האמיתי, עד לגילוי השלם של הטוב האלוקי בכל הבריאה.