מסכת בבא קמא דף כח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava kamma 28]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263295 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=263178 בבא קמא דף כח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א עמך, בן בג בג יחידאה הוא, ופליגי רבנן עליה. רבי ינאי אמר, מאי 'שבור את שיניו'? בדין. אי הכי, 'ואמור לו'? 'ואומרים לו' מיבעי ליה! 'שלי אני נוטל'? 'שלו הוא נוטל' מיבעי ליה! קשיא. ת"ש, 'שור שעלה ע"ג חבירו להורגו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל עליון ומת – פטור'. מאי לאו במועד דליכא פסידא? לא, בתם, דאיכא פסידא. אי הכי, אימא סיפא – 'דחפו לעליון ומת חייב', ואי בתם - אמאי חייב? שהיה לו לשמטו ולא שמטו. תא שמע 'הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן - בעל החצר משבר ויוצא משבר ונכנס'? אמר ר"נ בר יצחק, משבר ויוצא לב"ד, משבר ונכנס להביא זכיותיו. ת"ש, 'מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור? ת"ל (במדבר לה לב) 'לא תקחו כופר לשוב' - לא תקחו כופר לשב'? הכא במאי עסקינן? בעבדא גנבא. עד האידנא לא גנב והשתא גנב? עד האידנא הוה אימתיה דרביה עליה, השתא לית ליה אימתא דרביה עליה. ר"נ בר יצחק אמר, בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית; עד האידנא היתירא, והשתא איסורא. ת"ש 'המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושברה – פטור', טעמא דנתקל בה, הא שברה – חייב? אמר רב זביד משמיה דרבא, הוא הדין אפי' שברה, והאי דקתני נתקל - איידי דקבעי למיתני סיפא 'אם הוזק בעל חבית חייב בנזקו', דדוקא נתקל אבל שבר לא, דהוא אזיק נפשיה, קתני רישא נתקל. ת"ש '(דברים כה יב) 'וקצתה את כפה' – ממון; מאי לאו בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחר? לא, שיכולה להציל ע"י דבר אחר, אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר – פטורה. אי הכי, אדתני סיפא ''ושלחה ידה' - פרט לשליח ב"ד, לפלוג ולתני בדידה – 'בד"א? בשיכולה להציל ע"י ד"א, אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר – פטורה'? ה"נ קאמר, בד"א? בשיכולה להציל ע"י דבר אחר, אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר - נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה. ת"ש, 'הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד - מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו', ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה, לנקוט פזרא וליתיב! אמר רב זביד משמיה דרבא, גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון. רב משרשיא אמר, בנותן להם דרך עקלתון. רב אשי אמר, כל מן הצד 'דרך עקלתון' הוא, קרובה לזה ורחוקה לזה. אי הכי, אמאי שלו לא הגיעו? לימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי! משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה, מיצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו. ת"ש, 'בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר - זה וזה פאה', וא"א עביד איניש דינא לנפשיה - אמאי זה וזה פאה? לנקוט פזרא וליתיב! אמר רבא, מאי 'זה וזה פאה'? לפוטרן מן המעשר, כדתניא, 'המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו - חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר': מתני', נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית – חייב. רבי יהודה אומר, במתכוין – חייב, באינו מתכוין - פטור: גמ'. אמר רב יהודה, אמר רב, לא שנו אלא שטינפו כליו במים, עמוד ב אבל הוא עצמו – פטור, קרקע עולם הזיקתו. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי, מכדי אבנו וסכינו ומשאו מבורו למדנו, וכולן אני קורא בהן שור ולא אדם חמור ולא כלים, והני מילי לענין קטלא, אבל לענין נזקין - אדם חייב וכלים פטורין. ורב, הני מילי היכא דאפקרינהו, אבל היכא דלא אפקרינהו - ממונו הוא. מתיב רב אושעיא, '(שמות כא לג) 'ונפל שמה שור או חמור' - שור ולא אדם חמור ולא כלים, מכאן אמרו, נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו, חמור וכליו ונתקרעו - חייב על הבהמה ופטור על הכלים, הא למה זה דומה? לאבנו וסכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו' – אדרבה, מה דומה לזה מבעי ליה! אלא מאי דומה לזה? אבנו וסכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו, 'לפיכך אם הטיח צלוחיתו באבן – חייב'; רישא קשיא לרב וסיפא קשיא לשמואל! ולטעמיך, תיקשי לך היא גופא, (קשיא) רישא פטור וסיפא חייב? אלא רב מתרץ לטעמיה ושמואל מתרץ לטעמיה. רב מתרץ לטעמיה - במה דברים אמורים? כשהפקירן, אבל לא הפקירן – חייב, לפיכך הטיח צלוחיתו באבן חייב. ושמואל מתרץ לטעמיה - השתא דאמרת אבנו סכינו ומשאו כבורו דמי, לר' יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור, לפיכך הטיח צלוחיתו באבן – חייב. א"ר אלעזר, לא שנו אלא שנתקל באבן ונשוף באבן, אבל נתקל בקרקע ונשוף באבן – פטור. כמאן? דלא כר' נתן. איכא דאמרי, א"ר אלעזר, לא תימא בנתקל באבן ונשוף באבן הוא דמחייב, אבל נתקל בקרקע ונשוף באבן פטור, אלא אפילו נתקל בקרקע ונשוף באבן – חייב. כמאן? כר' נתן: ר' יהודה אומר במתכוין חייב [וכו']: ה"ד מתכוין? אמר רבה, במתכוין להורידה למטה מכתיפו. א"ל אביי, מכלל דמחייב ר"מ אפילו נפשרה! א"ל, אין, מחייב היה ר"מ אפי' אזנה בידו. אמאי? אנוס הוא, ואונס רחמנא פטריה, דכתיב (דברים כב כו) 'ולנערה לא תעשה דבר'! וכי תימא ה"מ לענין קטלא, אבל לענין נזקין חייב, והתניא 'נשברה כדו ולא סלקו נפל גמלו ולא העמידו - ר"מ מחייב בהזיקן, וחכמים אומרים