מסכת כתובות דף יב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 12]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232886 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232997 כתובות דף יב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אמר רבה, זאת אומרת, כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה. רב אשי אמר, בעלמא לעולם אימא לך לית לה כלל, ושאני הכא שהרי כנסה ראשון. וניחוש שמא תחתיו זינתה? אמר רב שרביא, כגון שקידש ובעל לאלתר. ואיכא דמתני לה אמתניתין, 'בתולה אלמנה גרושה חלוצה מן הנישואין - כתובתן מנה ואין להן טענת בתולין'; בתולה מן הנישואין היכי משכחת לה? כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה. אמר רבה, זאת אומרת, כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - כתובתה מנה. רב אשי אמר, לעולם אימא לך בעלמא לית לה כלל, ושאני הכא שהרי נכנסה לחופה. וליחוש שמא תחתיו זינתה? אמר רב שרביא, כגון שקידש ובעל לאלתר. מאן דמתני לה אברייתא - כל שכן אמתניתין, ומאן דמתני לה אמתני' - אבל אברייתא לא, משום דמצי אמר לה אנא אעדים סמכי: מתני'. האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים - אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שמתייחד עמה: גמ'. מדקתני 'האוכל', מכלל דאיכא דוכתא ביהודה נמי דלא אכיל! אמר אביי, ש"מ, ביהודה נמי מקומות מקומות יש, כדתניא, 'א"ר יהודה, ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה, כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן; ביהודה בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה, ובגליל לא היו עושין כן; ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה, ובגליל לא היו עושין כן, וכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים'. אהייא? אילימא ארישא, 'כל שנהג' מיבעי ליה! אלא אסיפא, 'כל שלא מושמש' מיבעי ליה! אמר אביי, לעולם ארישא, ותני 'כל שנהג'. אמר ליה רבא, והא 'כל שלא נהג' קתני! אלא אמר רבא, הכי קאמר, 'כל שלא נהג מנהג גליל בגליל, אלא מנהג יהודה בגליל, אינו יכול לטעון טענת בתולים'. רב אשי אמר, לעולם אסיפא, ותני 'כל שלא מושמש': מתני'. אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים - כתובתה מנה. בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מיחו בידם חכמים: גמ'. תנא, 'ואלמנת כהנים כתובתה מאתים'. והאנן תנן 'אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים כתובתן מנה'? אמר רב אשי, שתי תקנות הוו; מעיקרא תקינו לבתולה ארבע מאות זוז ולאלמנה מנה, עמוד ב כיון דחזו דמזלזלי בהו - תקינו להו מאתן, כיון דחזו דקא פרשין מינייהו, דאמרי עד דנסבינן אלמנת כהנים ניזיל ניסיב בתולה בת ישראל - אהדרינהו למלתייהו: בית דין של כהנים כו': אמר רב יהודה, אמר שמואל, לא ב"ד של כהנים בלבד אמרו, אלא אפי' משפחות המיוחסות בישראל, אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין – עושין. מיתיבי, 'הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין, כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל, עושין'; בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל הוא דאיכא צד כהונה, אבל בת ישראל לישראל לא! לא מבעיא קאמר; לא מבעיא בת ישראל לישראל דלא מצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך, אבל בת ישראל לכהן דמצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך, אימא לא, קמ"ל: מתני'. הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנת. רבי יהושע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה: גמ'. אתמר, מנה לי בידך והלה אומר איני יודע, רב יהודה ורב הונא אמרי חייב, ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור. רב הונא ורב יהודה אמרי חייב - ברי ושמא ברי עדיף. רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור - אוקי ממונא בחזקת מריה. א"ל אביי לרב יוסף, הא דרב הונא ורב יהודה, דשמואל היא, דתנן, 'היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת', ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל, ואמר ליה רב שמואל בר יהודה לרב יהודה, שיננא, אמרת לן משמיה דשמואל הלכה כרבן גמליאל אף בראשונה! מאי 'אף בראשונה', אע"ג דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה אמר רבן גמליאל ברי עדיף. לימא רב יהודה ורב הונא דאמרי כר"ג ורב נחמן ורבי יוחנן דאמרי כרבי יהושע? אמר לך רב נחמן, אנא דאמרי אפילו כרבן גמליאל; עד כאן לא קאמר ר"ג התם, אלא דאיכא מגו, אבל הכא מאי מגו איכא? אי נמי עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם, אלא דאמרינן אוקמה אחזקה, אבל הכא מאי חזקה אית ליה להאי? הכי נמי מסתברא כדקא משנינן, דרב נחמן הוא דאמר כר"ג,