מסכת כתובות דף מג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 43]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232917 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233028 כתובות דף מג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א ומודה בקנס פטור, ורבנן סברי - כי קא תבע בושת ופגם קא תבע. במאי קא מיפלגי? א"ר פפא, ר"ש סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ, ורבנן סברי לא שביק איניש מידי דכי מודי ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מיפטר. בעא מיניה רבי אבינא מרב ששת, בת הניזונת מן האחין, מעשה ידיה למי? במקום אב קיימי - מה התם מעשה ידיה לאב ה"נ מעשה ידיה לאחין, או דלמא לא דמי לאב - התם מדידיה מיתזנא, הכא לאו מדידהו מיתזנא? א"ל, תניתוה 'אלמנה ניזונת מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן'. מי דמי? אלמנתו לא ניחא ליה בהרווחה, בתו ניחא ליה בהרווחה! למימרא דבתו עדיפא ליה מאלמנתו, והאמר רבי אבא א"ר יוסי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין בנכסין מועטין - מה הבת אצל אחין הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים אף אלמנה אצל הבת אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים? לענין זילותא - אלמנתו עדיפא ליה, לענין הרווחה - בתו עדיפא ליה. מתיב רב יוסף, 'מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה - מת האב הרי הן של אחין'; טעמא דבחיי האב, הא לאחר מיתת האב – לעצמה, מאי לאו בניזונת? לא, בשאינה ניזונת. אי בשאינה ניזונת, מאי למימרא? אפילו למ"ד יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך, ה"מ בעבד כנעני דלא כתיב ביה 'עמך', אבל עבד עברי דכתיב ביה (דברים טו יג) 'עמך', לא, כל שכן בתו! אמר רבה בר עולא, לא נצרכה אלא להעדפה. אמר רבא, גברא רבה כרב יוסף לא ידע דאיכא העדפה וקמותיב תיובתא? אלא אמר רבא, רב יוסף - מתני' גופא קשיא ליה, דקתני 'מעשה ידיה ומציאתה אע"פ שלא גבתה', מציאתה ממאן גביא? אלא לאו הכי קאמר, 'מעשה ידיה כמציאתה, מה מציאתה בחיי האב - לאב, לאחר מיתת האב - לעצמה, אף מעשה ידיה נמי, בחיי האב - לאב, לאחר מיתת האב - לעצמה', ש"מ. איתמר נמי, א"ר יהודה, אמר רב, בת הניזונת מן האחין - מעשה ידיה לעצמה. אמר רב כהנא, מ"ט? דכתיב (ויקרא כה מו) 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם' – 'אותם לבניכם' ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו. מתקיף לה רבה, ואימא בפיתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר? וכן תנא רב חנינא, 'בפתוי הבת וקנסות וחבלות הכתוב מדבר'. חבלות? צערא דגופא נינהו! אמר רבי יוסי בר חנינא, עמוד ב שפצעה בפניה. אמר רב זירא, אמר רב מתנה, אמר רב, ואמרי לה אמר רבי זירא, א"ר מתנה, אמר רב, בת הניזונת מן האחין - מעשה ידיה לעצמה, דכתיב (ויקרא כה מו) 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם', 'אותם לבניכם' ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו. א"ל אבימי בר פפי, שקוד אמרה. שקוד מנו? שמואל, הא רב אמרה! אימא אף שקוד אמרה. אמר מר בר אמימר לרב אשי, הכי אמרי נהרדעי, הלכתא כוותיה דרב ששת. רב אשי אמר, הלכתא כוותיה דרב. והלכתא כוותיה דרב: מתני'. המארס את בתו וגרשה, אירסה ונתארמלה, כתובתה שלו. השיאה וגרשה, השיאה ונתארמלה, כתובתה שלה. ר' יהודה אומר, הראשונה של אב. אמרו לו, (אם) משהשיאה אין לאביה רשות בה: גמ'. טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתארמלה, אבל נתארמלה תרי זמני - תו לא חזיא לאינסובי, ואגב אורחיה קא סתים לן תנא כרבי דאמר בתרי זמני הויא חזקה: רבי יהודה אומר הראשונה של אב: מ"ט דרבי יהודה? רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב. מתיב רבא, 'רבי יהודה אומר הראשונה של אב, ומודה רבי יהודה במארס את בתו כשהיא קטנה ובגרה ואח"כ נשאת שאין לאביה רשות בה', אמאי? ה"נ לימא הואיל ומשעת אירוסין זכה בהן האב? אלא אי אתמר הכי אתמר, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו, הואיל וברשותו נכתבין. ומיגבא מאימת גביא? אמר רב הונא, מנה מאתים מן האירוסין ותוספת מן הנשואין. ורב אסי אמר, אחד זה ואחד זה מן הנשואין. ומי אמר רב הונא הכי? והאתמר הוציאה עליו שתי כתובות אחת של מאתים ואחת של שלש מאות, ואמר רב הונא באתה לגבות מאתים - גובה מזמן ראשון, שלש מאות - גובה מזמן שני; ואם איתא, תיגבי מאתים מזמן ראשון ומאה מזמן שני? ולטעמיך, תיגבי חמש מאות כולם, מאתים מזמן ראשון, תלת מאה מזמן שני? אלא חמש מאות מ"ט לא גביא? כיון דלא כתב לה 'צביתי ואוסיפית לך תלת מאה אמאתים', הכי קאמר לה, אי מזמן ראשון גביאת - גביא מאתים, אי מזמן שני גביאת - גביא תלת מאה,