מסכת מועד קטן דף יח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224498 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=224470 מועד קטן דף יח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א הלכה כרבי יוסי במועד ובאבל. דאמר שמואל, הלכה כדברי המיקל באבל. פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא, על שמואל למישאל טעמא מיניה, חזנהו לטופרי דהוו נפישן. אמר ליה, אמאי לא שקלת להו? אמר ליה, אי בדידיה הוה, מי מזלזלת ביה כולי האי? הואי (קהלת י ה) 'כשגגה שיוצא מלפני השליט', ואיתרע ביה מילתא בשמואל. על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה, שקלינהו לטופריה, חבטינהו לאפיה. אמר ליה, לית לך ברית כרותה לשפתים? דאמר ר' יוחנן, מנין שברית כרותה לשפתים, שנאמר (בראשית כב ה) 'ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחוה ונשובה אליכם', ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו. סבור מיניה דיד אין דרגל לא, אמר רב ענן בר תחליפא, לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל, לא שנא דיד ולא שנא דרגל. אמר רב חייא בר אשי, אמר רב, ובגנוסטרא אסור. אמר רב שמן בר אבא, הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד, ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו. שמע מינה תלת - שמע מינה מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד, ושמע מינה אין בהן משום מיאוס, ושמע מינה מותר לזורקן. איני? והתניא 'שלשה דברים נאמרו בצפרנים; הקוברן - צדיק, שורפן - חסיד, זורקן - רשע'? טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל; אשה בי מדרשא לא שכיחא. וכי תימא זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי? כיון דאשתני – אשתני. אמר רב יהודה, אמר רב, זוג בא מחמתן לפני רבי, ומר זוטרא מתני - זוג בא מחמתן לפני רבי, ובקשו ממנו צפרנים, והתיר להם; ואם בקשו ממנו שפה - התיר להם. ושמואל אמר, אף בקשו ממנו שפה והתיר להם. אמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא), שפה מזוית לזוית. אמר רבי אמי, ובשפה המעכבת. א"ר נחמן בר יצחק, לדידי כשפה המעכבת דמי לי. ואמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא), פרעה שהיה בימי משה - הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת, לקיים מה שנאמר (דניאל ד יד) 'ושפל אנשים יקים עליה'. ואמר אביטול ספרא משמיה דרב (פפא), פרעה שהיה בימי משה - אמגושי היה, שנאמר (שמות ז טו) 'הנה יוצא המימה' וגו': ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים: אמר רב אסי, א"ר יוחנן, מי שאין לו אלא חלוק אחד - מותר לכבסו בחולו של מועד. מתיב ר' ירמיה, 'אלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים' כו'; הני – אין, מי שאין לו אלא חלוק אחד – לא! אמר ליה ר' יעקב לר' ירמיה, אסברה לך, מתני' אע"ג דאית ליה תרי ומטנפי. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דר' יוחנן, כלי פשתן - מותר לכבסן בחולו של מועד. מתיב רבא, 'מטפחות הידים מטפחות עמוד ב הספרים'; הני – אין, כלי פשתן – לא? אמר ליה אביי, מתני' אפילו דשאר מיני. אמר בר הידיא, לדידי חזי לי ימה של טבריה, דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא. מתקיף לה אביי, מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי? דלמא שלא ברצון חכמים עבדי: מתני'. ואלו כותבין במועד, קדושי נשים וגיטין ושוברין, דייתיקי מתנה ופרוזבולין, איגרות שום ואיגרות מזון, שטרי חליצה ומיאונים ושטרי בירורין, גזרות בית דין ואיגרות של רשות: גמ'. אמר שמואל, מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר. לימא מסייע ליה, 'ואלו כותבין במועד קדושי נשים'; מאי לאו שטרי קדושין ממש? לא, שטרי פסיקתא, וכדרב גידל אמר רב, דאמר רב גידל, אמר רב, כמה אתה נותן לבנך כך וכך, כמה אתה נותן לבתך כך וכך, עמדו וקדשו – קנו; הן הן הדברים הנקנין באמירה. לימא מסייע ליה, 'אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו'; הא לארס – שרי! לא מיבעיא קאמר; לא מיבעיא לארס דלא קעביד מצוה, אלא אפילו לישא נמי דקא עביד מצוה – אסור. תא שמע, דתנא דבי שמואל 'מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו', ש"מ. ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה, אמר שמואל, בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני' 'שדה פלוני לפלוני'? אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי, ואמר תזדמן לי פלניתא. א"ל, לא תיבעי רחמי הכי; אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר, או איהו לימות מקמה, או איהי תמות מקמיה. א"ל, לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא? הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש; מן התורה - דכתיב (בראשית כד נ) 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר', מן הנביאים - דכתיב (שופטים יד ד) 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא', מן הכתובים - דכתיב (משלי יט יד) 'בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת'. ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, ואמרי לה במתניתא תנא א"ר ראובן בן אצטרובילי, אין אדם נחשד בדבר אלא א"כ עשאו, ואם לא עשה כולו - עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו - הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו - ראה אחרים שעשו ושמח' מתיב רבי יעקב (מלכים ב יז ט) 'ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם'? התם להכעיס הוא דעבוד. תא שמע (תהילים קו טז) 'ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה'' - רב שמואל בר יצחק אמר, מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה? התם משום שנאה הוא דעבוד. ת"ש, 'אמר רבי יוסי יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו', ואמר רב פפא לדידי חשדון ולא הוה בי? לא קשיא, הא בקלא דפסיק, הא בקלא דלא פסיק. וקלא דלא פסיק, עד כמה? אמר אביי, אמרה לי אם, דומי דמתא יומא ופלגא. והני מילי דלא פסק ביני ביני, אבל פסק ביני ביני - לית לן בה. וכי פסק ביני ביני, לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה – לא. ולא אמרן [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]