מסכת בבא מציעא דף ד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [bava metsia 4]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269956 שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270073 בבא מציעא דף ד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע? אלא אמר רב פפא, אתי מגלגול שבועה דעד אחד. מה לגלגול שבועה דעד אחד שכן שבועה גוררת שבועה - תאמר בעדים דממון קא מחייבי? פיו יוכיח. מה לפיו שכן אינו בהכחשה? עד אחד יוכיח, שישנו בהכחשה ומחייבו שבועה. מה לעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע - תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע? פיו יוכיח, וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שעל ידי טענה וכפירה הן באין ונשבע, אף אני אביא עדים שעל ידי טענה וכפירה הם באין ונשבע. מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן, תאמר בעדים שכן הוחזק כפרן? ובעדים מי הוחזק כפרן? והאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא, הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות! אלא פריך הכי, מה להצד השוה שבהן שכן אינן בתורת הזמה, תאמר בעדים שישנן בתורת הזמה? הא לא קשיא, רבי חייא תורת הזמה לא פריך. אלא דקאמר 'ותנא תונא' - מי דמי? התם למלוה אית ליה סהדי ללוה לית ליה סהדי דלא מסיק ליה ולא מידי, דאי הוו ליה סהדי ללוה דלא מסיק ליה ולא מידי - לא בעי רבי חייא לאשתבועי, הכא כי היכי דאנן סהדי בהאי אנן סהדי בהאי ואפילו הכי משתבעי? אלא כי איתמר 'ותנא תונא' - אאידך דרבי חייא איתמר, דאמר ר' חייא, מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז והילך – חייב, מאי טעמא? הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ותנא תונא 'שנים אוחזין בטלית' - והא הכא כיון דתפיס [אנן סהדי דמאי דתפיס] הילך הוא וקתני ישבע! ורב ששת אמר, הילך פטור. מ"ט? כיון דאמר ליה הילך - הני זוזי דקא מודי בגוייהו כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמשים הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת הטענה. ולרב ששת קשיא מתניתין? אמר לך רב ששת, מתניתין תקנת חכמים היא. ואידך, אין, תקנת חכמים היא, ומיהו אי אמרת בשלמא מדאורייתא הילך חייב - מתקני רבנן שבועה כעין דאורייתא, אלא אי אמרת מדאורייתא הילך פטור - מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותה בדאורייתא? מיתיבי, עמוד ב 'סלעים דינרין - מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש, ר"ש בן אלעזר אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע, ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור'; קתני מיהת 'רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע' - טעמא דאמר שלש, הא שתים פטור, והאי שטר דקמודי ביה הילך הוא, וש"מ הילך פטור! לא, לעולם אימא לך שתים חייב, והאי דקתני שלש - לאפוקי מדר' עקיבא דאמר משיב אבידה הוי ופטור, קמ"ל דמודה מקצת הטענה הוי וחייב. אי הכי 'רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע'? 'אף זה ישבע' מבעי ליה! אלא לעולם שתים פטור והילך חייב, ושאני הכא דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. איכא דמותיב מסיפא, 'ר"ע אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור' - טעמא דאמר שלש, הא שתים חייב, והא שטר (כיון) דקא מודי ביה כהילך דמי, ש"מ הילך חייב! לא, לעולם אימא לך שתים נמי פטור, והאי דקתני שלש - לאפוקי מדרשב"א דאמר מודה מקצת הטענה הוי וחייב, קמ"ל דמשיב אבידה הוי ופטור. הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך שתים חייב, בשלש היכי פטר ליה ר"ע? האי אערומי קא מערים, סבר אי אמינא שתים בעינא אשתבועי, אימא שלש דאהוי כמשיב אבידה ואיפטר! אלא ש"מ שתים נמי פטור. אלא קשיא לרבי חייא, שאני התם דקא מסייע ליה שטרא, א"נ משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן, 'טענו כלים וקרקעות, הודה בכלים וכפר בקרקעות, הודה בקרקעות וכפר בכלים – פטור, הודה מקצת קרקעות – פטור, מקצת כלים – חייב', טעמא דכלים וקרקעות דקרקע לאו בת שבועה היא, הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות – חייב, היכי דמי? לאו דאמר ליה הילך, וש"מ הילך חייב? לא, לעולם אימא לך כלים וכלים נמי פטור, והא דקתני כלים וקרקעות - הא קמ"ל הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות. מאי קמ"ל? זוקקין? תנינא 'זוקקין הנכסים שאין להן אחריות את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהם'! הכא עיקר, התם אגב גררא נסבה.