מסכת כתובות דף סב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 62]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232936 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233047 כתובות דף סב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א אורחא דמילתא כמה? אמר רב, חדש כאן וחדש בבית, שנאמר (דברי הימים א כז א) 'לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה'. ור' יוחנן אמר, חדש כאן ושנים בביתו, שנאמר (מלכים א ה כח) 'חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו'. ורב נמי מ"ט לא אמר מההיא? שאני בנין בית המקדש דאפשר ע"י אחרים. ור' יוחנן מ"ט לא אמר מההיא? שאני התם דאית ליה הרווחה. אמר רב, אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר (יחזקאל כא יא) 'ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח'. ורבי יוחנן אמר, אף כל גופו של אדם, שנאמר (יחזקאל כא יב) 'והיה כי יאמרו אליך - על מה אתה נאנח? ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים'. ורבי יוחנן נמי, הכתיב 'בשברון מתנים'? ההיא דכי מתחלא - ממתנים מתחלא. ורב נמי, הכתי' 'ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח'? שאני שמועה דבית המקדש דתקיפא טובא. ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו קאזלי באורחא בהדי הדדי, לא אימצי עובד כוכבים לסגויי בהדי ישראל. אדכריה חורבן בית המקדש, נגיד ואיתנח, ואפ"ה לא אימצי עובד כוכבים לסגויי בהדיה. א"ל, לאו אמריתו אנחה שוברת חצי גופו של אדם? א"ל, ה"מ מילתא חדתי, אבל הא דשנן בה לא, דאמרי אינשי 'דמלפי תכלי לא בהתה': הטיילין בכל יום: מאי טיילין? אמר רבא, בני פירקי. א"ל אביי, מאן דכתיב בהו (תהילים קכז ב) 'שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא', ואמר רב יצחק, אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעוה"ז ובאות לחיי העוה"ב, ואת אמרת בני פירקי? אלא אמר אביי, כדרב, דאמר רב, כגון רב שמואל בר שילת, דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגני בטולא דאפדניה, ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה. כי אתא רבין אמר, כגון מפנקי דמערבא. ר' אבהו הוה קאי בי באני, הוו סמכי ליה תרי עבדי, איפחית בי באני מתותיה, איתרמי לי' עמודא, סליק ואסקינהו. ר' יוחנן הוה קסליק בדרגא, הוו סמכי ליה רב אמי ורב אסי, איפחתא דרגא תותיה, סליק ואסקינהו. אמרי ליה רבנן, וכי מאחר דהכי, למה ליה למיסמכיה? אמר להו, א"כ מה אניח לעת זקנה?: והפועלים שתים בשבת: והתניא 'הפועלים אחת בשבת'? א"ר יוסי ברבי חנינא, לא קשיא, כאן בעושין מלאכה בעירן, כאן בעושין מלאכה בעיר אחרת. תניא נמי הכי, 'הפועלים שתים בשבת; במה דברים אמורים? בעושין מלאכה בעירן, אבל בעושין מלאכה בעיר אחרת - אחת בשבת': החמרים אחת בשבת: אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי, איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל? אמר ליה, לא, עמוד ב אכולהו. והא ששה חדשים קאמר? אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. א"ל רבה בר רב חנן לאביי, חמר ונעשה גמל מאי? א"ל, רוצה אשה בקב ותיפלות מעשרה קבין ופרישות: הספנים אחת לששה חדשים דברי ר' אליעזר: אמר רב ברונא, אמר רב, הלכה כר"א. אמר רב אדא בר אהבה, אמר רב, זו דברי ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים, התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות. אמר רבא, סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה, ועבדי עובדא בנפשייהו. כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא, הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא. הוה מסכיא דביתהו, השתא אתי! השתא אתי! לא אתא, חלש דעתה, אחית דמעתא מעינה. הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה. עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה, אמר שמואל, מע"ש לע"ש. (תהילים א ג) 'אשר פריו יתן בעתו' - אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן, זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש. יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי, הוה אזיל ויתיב בבי רב, וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה, וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא. יומא חד משכתיה שמעתא. כיון דלא חזי ההוא סימנא, אמר להו רבי ינאי, כפו מטתו, שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו. הואי (קהלת י ה) 'כשגגה שיוצא מלפני השליט', ונח נפשיה. רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא, כי מטא למיכתב כתובה, נח נפשה דרביתא. אמר רבי, ח"ו פסולא איכא? יתיבו ועיינו במשפחות; רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו, ניהוו שית שנין. אחלפוה קמיה, אמר להו, איכניס והדר איזיל. הוה קא מכסיף מאבוה. א"ל, בני, דעת קונך יש בך! מעיקרא כתיב (שמות טו יז) 'תביאמו ותטעמו', ולבסוף כתיב (שמות כה ח) 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב . עד דאתא, איעקרא דביתהו. אמר רבי, היכי נעביד? נגרשה - יאמרו ענייה זו לשוא שימרה! נינסיב איתתא אחריתי - יאמרו זו אשתו וזו זונתו! בעי עלה רחמי, ואיתסיאת: רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי, א"ל, איעכב לי עד דאתי בהדך! לא איעכבא ליה. אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב. עד דאתי, אישתנו שבילי דמתא, ולא ידע למיזל לביתיה. אזל יתיב אגודא דנהרא, שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה 'בת חכינאי! בת חכינאי! מלי קולתך ותא ניזיל', אמר, ש"מ האי רביתא דידן. אזל בתרה. הוה יתיבא דביתהו, קא נהלה קמחא, דל עינה, חזיתיה, סוי לבה, פרח רוחה. אמר לפניו, רבש"ע! ענייה זו, זה שכרה? בעא רחמי עלה, וחייה. רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא, כי אתא, אמר, לא איעביד כדעביד בן חכינאי! עייל יתיב במדרשא, שלח לביתיה. אתא ר' אושעיא בריה, יתיב קמיה, הוה קא משאיל ליה שמעתא. חזא דקא מתחדדי שמעתיה, חלש דעתיה, אמר, אי הואי הכא - הוה לי זרע כי האי! על לביתיה, על בריה, קם קמיה. הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי, [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]