מסכת חגיגה דף כו - דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226313 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226339 חגיגה דף כו להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א או שניהן יוצאין – כלחוץ. אמר אביי, אף אנן נמי תנינא, 'הקדר שמכר את הקדירות ונכנס לפנים מן המודיעים'; טעמא דלפנים מן המודיעים, הא מודיעים גופה - לא מהימן, אימא סיפא 'יצא אינו נאמן', הא מודיעים גופה – נאמן? אלא לאו ש"מ, כאן בקדר יוצא וחבר נכנס, כאן בששניהן יוצאין או שניהן נכנסין, שמע מינה. תנא, נאמנין בכלי חרס הדקין לקודש. אמר ר"ל, והוא שניטלין בידו אחת. ור' יוחנן אמר, אפי' שאין ניטלין בידו אחת. אמר ר"ל, לא שנו אלא ריקנין, אבל מלאין – לא. ורבי יוחנן אמר, אפי' מלאים, ואפילו אפיקרסותו לתוכו. ואמר רבא, ומודה ר' יוחנן במשקין עצמן שהן טמאין, ואל תתמה, שהרי לגין מלא משקין - לגין טמאין טומאת שבעה, ומשקין טהורין: מתני'. הגבאין שנכנסו לתוך הבית, וכן הגנבים שהחזירו את הכלים - נאמנין לומר לא נגענו. ובירושלים נאמנין על הקודש, ובשעת הרגל אף על התרומה: גמ'. ורמינהי, 'הגבאין שנכנסו לתוך הבית הבית כולו טמא'? ל"ק, הא דאיכא נכרי בהדייהו, הא דליכא נכרי בהדייהו, דתנן, 'אם יש נכרי עמהן - נאמנין לומר לא נכנסנו, אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו'. וכי איכא נכרי בהדייהו מאי הוי? ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר אימת נכרי עליהן, וחד אמר אימת מלכות עליהן. מאי בינייהו? איכא בינייהו נכרי שאינו חשוב: וכן הגנבים שהחזירו את הכלים: ורמינהי, 'הגנבים שנכנסו לתוך הבית - אינו טמא אלא מקום דריסת רגלי הגנבים'? אמר רב פנחס משמיה (דרב), כשעשו תשובה. דיקא נמי, דקתני 'שהחזירו את הכלים', ש"מ: ובירושלים נאמנין על הקודש: תנא, נאמנין על כלי חרס גסין לקודש, וכל כך למה? שאין עושין כבשונות בירושלים: ובשעת הרגל אף על התרומה: מנהני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי, דאמר קרא (שופטים כ יא) 'ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים' - הכתוב עשאן כולן חברים: מתני'. הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל, ר' יהודה אומר יגמור, וחכ"א לא יגמור: גמ'. יתיב ר' אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דר' יצחק נפחא; פתח חד ואמר, מהו שיניחנה לרגל אחר? א"ל אידך, יד הכל ממשמשין בה, ואת אמרת יניחנה לרגל אחר? א"ל, אטו עד האידנא לאו יד הכל ממשמשין בה? א"ל, הכי השתא, בשלמא עד האידנא, טומאת עם הארץ ברגל רחמנא טהרה, אלא השתא, טמאה היא! נימא כתנאי, דתני חדא 'יניחנה לרגל אחר', ותניא אידך 'לא יניחנה לרגל אחר'; מאי לאו תנאי היא? לא, הא דקתני יניחנה - ר' יהודה, והא דקתני לא יניחנה – רבנן. ותסברא, הא רבי יהודה יגמור קאמר? אלא הא דקתני לא יניחנה - רבי יהודה, והא דקתני יניחנה – רבנן, ומאי 'לא יניחנה', שאין צריך להניחה: מתני'. משעבר הרגל, מעבירין על טהרת עזרה. עבר הרגל ליום ששי - לא היו מעבירין מפני כבוד השבת. רבי יהודה אומר, אף לא ביום ה', שאין הכהנים פנויין: גמ'. תנא, שאין הכהנים פנויין מלהוציא בדשן: מתני'. כיצד מעבירין על טהרת עזרה? מטבילין את הכלים שהיו במקדש, ואומרין להם הזהרו עמוד ב שלא תגעו בשלחן. כל הכלים שהיו במקדש יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים - יביאו שניים תחתיהן. כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה, חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחשת, מפני שהן כקרקע, דברי ר"א. וחכ"א, מפני שהן מצופין: גמ'. תנא, הזהרו שמא תגעו בשולחן ובמנורה. ותנא דידן מ"ט לא תני מנורה? שלחן כתיב ביה 'תמיד', מנורה לא כתיב בה 'תמיד'. ואידך? כיון דכתיב (שמות כו לה) 'ואת המנורה נכח השלחן', כמאן דכתיב בה 'תמיד' דמי. ואידך? ההוא לקבוע לה מקום הוא דאתא. ותיפוק לי דכלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת לא מטמא, מאי טעמא? דומיא דשק בעינן, מה שק מיטלטל מלא וריקם, אף כל מיטלטל מלא וריקם? האי נמי מיטלטל מלא וריקם הוא, כדר"ל, דאמר ר"ל, מאי דכתיב (ויקרא כד ו) 'על השלחן הטהור' - מכלל שהוא טמא, ואמאי? כלי עץ העשוי לנחת הוא, ואינו מקבל טומאה? אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים, ואומרים להם, ראו חיבתכם לפני המקום, סילוקו כסידורו, דא"ר יהושע בן לוי, נס גדול נעשה בלחם הפנים - כסידורו כך סילוקו, שנאמר (שמואל א כא ז) 'לשום לחם חום ביום הלקחו'. ותיפוק לי משום ציפוי, דהתנן 'השלחן והדולפקי שנפחתו או שחיפן בשייש, ושייר בהם מקום הנחת כוסות – טמא, ר' יהודה אומר מקום הנחת החתיכות'? וכי תימא שאני עצי שטים דחשיבי ולא בטלי, הניחא לר"ל, דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגים הבאין ממדינת הים, אבל בכלי מסמים לא בטלי – שפיר; אלא לרבי יוחנן, דאמר אפילו בכלי מסמים נמי בטלי, מאי איכא למימר? וכי תימא כאן בציפוי עומד, כאן בציפוי שאינו עומד, הא בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן, בציפוי עומד או בציפוי שאינו עומד, בחופה את לבזבזיו או בשאינו חופה את לבזבזיו, וא"ל, לא שנא בציפוי עומד ולא שנא בציפוי שאינו עומד, לא שנא בחופה את לבזבזיו ולא שנא בשאינו חופה את לבזבזיו? אלא שאני שלחן