מסכת כתובות דף כג - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [ktubot 23]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232897 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233008 כתובות דף כג להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר אביי, תרגמה בעד אחד - עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה, תרוייהו בפנויה קמסהדי, והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים; סיפא, עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה, תרוייהו באשת איש קמסהדי, והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. רב אשי אמר, לעולם תרי ותרי, ואיפוך - שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה, הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא. פשיטא, לא ראינוה אינה ראיה! לא צריכא, דדיירי בחצר אחד. מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא, קא משמע לן דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא. סיפא - שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה, הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. מאי קמ"ל? אע"ג דדיירי בחצר אחד? היינו הך! מהו דתימא גבי קדושין הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא, אבל גבי גירושין - אם איתא דאיגרשא קלא אית לה למילתא, קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא: ואם משנשאת באו עדים לא תצא כו': רבי אושעיא מתני לה ארישא, רבה בר אבין מתני לה אסיפא. מאן דמתני לה ארישא - כ"ש אסיפא, דבשבויה הקילו, ומאן דמתני לה אסיפא - אבל ארישא לא. לימא בדרב המנונא קמיפלגי, דמאן דמתני לה ארישא אית ליה דרב המנונא, ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא? לא, דכולי עלמא אית להו דרב המנונא, והכא בהא קמיפלגי, דמר סבר כי איתמר דרב המנונא בפניו, אבל שלא בפניו מעיזה, ומר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה: ואם משנשאת באו עדים וכו': אמר אבוה דשמואל, לא נשאת נשאת ממש, אלא כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת. והא 'לא תצא' קתני? לא תצא מהתירה הראשון. ת"ר, אמרה 'נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני', אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים, אלא מתירין אותה מיד. התירוה לינשא ואחר כך באו עדים ואמרו לא ידענו - הרי זו לא תצא. ואם באו עדי טומאה - אפי' יש לה כמה בנים תצא. הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא, אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו. א"ל שמואל, ועד האידנא מאן נטרינהו? א"ל, אילו בנתך הווין, מי הוית מזלזל בהו כולי האי? הואי (קהלת י ה) 'כשגגה שיוצא מלפני השליט', ואישתביין בנתיה דמר שמואל, ואסקינהו לארעא דישראל. אוקמן לשבויינהו מאבראי, ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא. הא אמרה נשביתי וטהורה אני, והא אמרה נשביתי וטהורה אני. שרינהו. סוף עול אתו שבויינהו, אמר רבי חנינא, בנן דמוריין אינון! איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין. אמר ליה רבי חנינא לרב שמן בר אבא, פוק איטפל בקרובותיך, אמר ליה לרבי חנינא, והאיכא עדים במדינת הים? השתא מיהת ליתנהו קמן; עדים בצד אסתן ותאסר? טעמא דלא אתו עדים, הא אתו עדים מיתסרא, והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה לינשא אף על פי שלא נשאת? אמר רב אשי, עדי טומאה איתמר: עמוד ב מתני'. שתי נשים שנשבו, זאת אומרת נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני - אינן נאמנות. ובזמן שהן מעידות זו את זו - הרי אלו נאמנות: גמ'. ת"ר, אני טמאה וחברתי טהורה – נאמנת. אני טהורה וחברתי טמאה - אינה נאמנת. אני וחברתי טמאה - נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה. אני וחברתי טהורה - נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה. אמר מר, 'אני טהורה וחברתי טמאה - אינה נאמנת'; היכי דמי? אי דליכא עדים - על עצמה אמאי לא מהימנא? נשביתי וטהורה אני קאמרה! אלא פשיטא דאיכא עדים, אימא מציעתא 'אני וחברתי טמאה - נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה', ואי דאיכא עדים, אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דליכא עדים, אימא סיפא 'אני וחברתי טהורה - נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה', ואי דליכא עדים, אעצמה אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דאיכא עדים; רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים? אמר אביי, אין רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים. רב פפא אמר, כולה דאיכא עדים, ואיכא עד אחד דקא אפיך. אמרה אני טמאה וחברתי טהורה, ואמר לה עד אחד את טהורה וחברתך טמאה - איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתה משתריא אפומא דידה. אני טהורה וחברתי טמאה, ואמר לה עד אחד את טמאה וחברתך טהורה - איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה, חברתה משתריא אפומא דעד. אני וחברתי טמאה ואמר לה עד אחד את וחברתך טהורה - איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתא משתריא אפומא דעד. הא תו למה לי? היינו רישא! מהו דתימא הני תרוייהו טהורות נינהו, והאי דקאמרה הכי (שופטים טז ל) 'תמות נפשי עם פלשתים' היא דקא עבדה, קמ"ל. אני וחברתי טהורה ואמר לה עד אחד את וחברתך טמאה - איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה, חברתה משתריא אפומא דידה. הא תו למה לי? היינו רישא דרישא! מהו דתימא כי מהימנא במקום דפסלה נפשה, אבל במקום דמכשרא נפשה אימא לא מהימנא, קא משמע לן: מתני'. וכן שני אנשים, זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני - אינן נאמנין. ובזמן שהן מעידין זה את זה - הרי אלו נאמנין. רבי יהודה אומר, אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. אמר רבי אלעזר, אימתי? במקום שיש עוררין, אבל במקום שאין עוררין - מעלין לכהונה על פי עד אחד. רשב"ג אומר משום רבי שמעון בן הסגן, מעלין לכהונה על פי עד אחד: גמ'. כל הני למה לי? צריכי, דאי תנא מודה רבי יהושע - משום דאיכא דררא דממונא, אבל עדים דליכא דררא דממונא, אימא לא; ואי תנא עדים - משום דלעלמא, אבל איהו דלנפשיה