מסכת מגילה דף כט - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222330 שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=222361 מגילה דף כט להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה. אמרו עליו על ר' יהודה בר' אילעאי, שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת הכלה. בד"א? בשאין שם כל צורכו; אבל יש שם כל צורכו - אין מבטלין. וכמה כל צורכו? אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב, תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי, ואמרי לה, תריסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי. עולא אמר, כגון דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא. רב ששת אמר, כנתינתה כך נטילתה; מה נתינתה בששים ריבוא, אף נטילתה בס' ריבוא. ה"מ למאן דקרי ותני; אבל למאן דמתני, לית ליה שיעורא. תניא, ר"ש בן יוחי אומר, בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן; גלו למצרים - שכינה עמהן, שנאמר (שמואל א ב כז) 'הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים' וגו', גלו לבבל - שכינה עמהן, שנאמר (ישעיה מג יד) 'למענכם שלחתי בבלה', ואף כשהן עתידין ליגאל - שכינה עמהן, שנאמר (דברים ל ג) 'ושב ה' אלהיך את שבותך'; 'והשיב' לא נאמר, אלא 'ושב', מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות. בבבל היכא? אמר אביי, בבי כנישתא דהוצל, ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. ולא תימא הכא והכא, אלא זמנין הכא וזמנין הכא. אמר אביי, תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה, עיילנא ומצלינא התם. אבוה דשמואל [ולוי] הוו יתבי בכנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אתיא שכינה, שמעו קול ריגשא, [קמו ונפקו. רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, אתיא שכינה] ולא נפק; אתו מלאכי השרת וקא מבעתו ליה. אמר לפניו, רבש"ע! עלוב ושאינו עלוב, מי נדחה מפני מי? אמר להו, שבקוהו. (יחזקאל יא טז) 'ואהי להם למקדש מעט', אמר רבי יצחק, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ור"א אמר, זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא, מאי דכתיב (תהילים צ א) 'ה' מעון אתה היית לנו'? אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר אביי, מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא; כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהילים כו ח) 'ה' אהבתי מעון ביתך', הואי גריסנא בבי כנישתא. תניא, ר"א הקפר אומר, עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י, שנאמר (ירמיה מו יח) 'כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא'; והלא דברים ק"ו, ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה, נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה, עאכ"ו! דרש בר קפרא, מאי דכתיב (תהילים סח יז) 'למה תרצדון הרים גבנונים'? יצתה בת קול ואמרה להם, למה תרצו דין עם סיני? כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני, כתיב הכא 'גבנונים', וכתיב התם (ויקרא כא כ) 'או גבן או דק'. אמר רב אשי, ש"מ האי מאן דיהיר, בעל מום הוא: אין עושין אותו קפנדריא: מאי קפנדריא? אמר רבא, קפנדריא כשמה. מאי כשמה? כמאן דאמר 'אדמקיפנא אדרי איעול בהא'. א"ר אבהו, אם היה שביל מעיקרא מותר. אר"נ בר יצחק, הנכנס ע"מ שלא לעשות קפנדריא, מותר לעשותו קפנדריא. וא"ר חלבו אמר ר"ה, הנכנס לבהכ"נ להתפלל, מותר לעשותו קפנדריא, שנא' (יחזקאל מו ט) 'ובבא עם הארץ לפני ה' במועדים, הבא דרך שער צפון להשתחוות, יצא דרך שער נגב': עלו בו עשבים לא יתלוש מפני עגמת נפש: והתניא, 'אינו תולש ומאכיל אבל תולש ומניח'? כי תנן נמי מתני', תולש ומאכיל תנן. ת"ר, בית הקברות, אין נוהגין בהן קלות ראש, אין מרעין בהן בהמה, ואין מוליכין בהן אמת המים, ואין מלקטין בהן עשבים, ואם ליקט - שורפן במקומן, מפני כבוד מתים. אהייא? אילימא אסיפא, כיון ששורפן במקומן, מאי כבוד מתים איכא? אלא ארישא: מתני'. ר"ח אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים. חל להיות בתוך השבת, מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת. בשניה – זכור. בשלישית - פרה אדומה. ברביעית – 'החודש הזה לכם'. בחמישית חוזרין לכסדרן. לכל מפסיקין, בראשי חדשים בחנוכה ובפורים בתעניות ובמעמדות וביוה"כ: גמ'. תנן התם, 'באחד באדר משמיעין על השקלים עמוד ב ועל הכלאים'; בשלמא על הכלאים, דזמן זריעה היא, אלא על השקלים, מנלן? אמר ר' טבי, אמר רבי יאשיה, דאמר קרא (במדבר כח יד) 'זאת עולת חודש בחדשו'; אמרה תורה, חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן באחד באדר, כי היכי דליתו שקלים למקדש. כמאן? דלא כרבן שמעון בן גמליאל, דאי רבן שמעון בן גמליאל, האמר שתי שבתות, דתניא, 'שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות'? אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל, כיון דאמר מר 'בחמשה עשר בו שולחנות יושבין במדינה, ובכ"ה יושבין במקדש', משום שולחנות קדמינן וקרינן. מאי פרשת שקלים? רב אמר (במדבר כח ב) 'צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי', ושמואל אמר (שמות ל יב) 'כי תשא'. בשלמא למאן דאמר כי תשא, היינו דקרי לה פרשת שקלים, דכתיב בה שקלים; אלא למאן דאמר 'את קרבני לחמי', הכא מידי שקלים כתיבי התם? אין! טעמא מאי? כדר' טבי. בשלמא למ"ד 'צו את בני ישראל', משום דכתיבי קרבנות התם, כדר' טבי; אלא למ"ד כי תשא, קרבנות מי כתיבי? שקלים לאדנים כתיבי! כדתני רב יוסף, שלש תרומות הן, של מזבח – למזבח, ושל אדנים – לאדנים, ושל בדק הבית לבדק הבית. בשלמא למאן דאמר כי תשא, היינו דשני האי ראש חדש משאר ראשי חדשים; אלא למ"ד 'צו את קרבני', מאי שני? שני, דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד בדראש חודש, ואילו האידנא כולהו בדראש חודש. הניחא למאן דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר; אלא למאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר, ופרשתא דיומא קרינן, מאי שני? שני, דאילו ראשי חדשים קרו שיתא בעניינא דיומא וחד קרי בדראש חודש, ואילו האידנא קרו תלתא בעניינא דיומא וארבעה קרו בדראש חודש. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]