הרב אריה שפירא - החיים האמיתיים | דביקות במקור החיים - תשפה

החיים האמיתיים: דביקות במקור החיים - שיעורו של הרב אריה שפירא | י"ח סיוון תשפ"ה בשיעור עמוק ומרתק, הרב אריה שפירא נוגע בשאלות יסוד על מהות החיים, בחירה ציבורית, תפקיד הרבנים, ותחושת הקיום האנושית. הוא קורא תיגר על תפיסות מקובלות ומציע מבט מחודש על מה מניע אותנו באמת. נקודות מרכזיות מהשיעור לפי זמנים: [0:00] – ביקורת על התערבות ציבורית והצורך בציות למנהיגים: הרב שפירא יוצא נגד התערבות הציבור בהחלטות נבחרי ציבור ורבנים, ומדגיש כי מי שלקח אחריות ציבורית, הוא זה שצריך להכריע. הוא רואה בביקורת בלתי פוסקת "בושה וחרפה" ועיוות של כללים בסיסיים, ומאשים את "יצר הרע" בכך שאנו חושבים שהפרת דעת חכמים היא מצווה. [1:50] – תפקיד נבחרי ציבור והצורך באמון: החלטות ציבוריות שייכות למי שלקח עליו את האחריות. אין לנו כלים לשפוט או לבדוק אם נבחר ציבור פועל כראוי, ועלינו לתת בו אמון. יש איררכיה ברורה, ובציבור שלנו הרבנים והזקנים הם שמחליטים. בציבור חילוני, נותנים אמון בנבחרי הציבור. עלינו להתפלל שמנהיגי הציבור יתנהגו "כמו בני אדם" ולא לחרוג מגבולותינו בביקורת. [7:25] – הגדרת חיים והנאה כתחושת קיום: חיים הם עצם הקיום. הנאה היא למעשה תחושת חיים. אדם לא רוצה ליהנות לשם הנאה, אלא לחיות ולהרגיש את קיומו. פעולות כמו ריצת בוקר מעניקות תחושת קיום מוגברת. כבוד: קבלת כבוד והכרה מאחרים (חיוך, התעניינות) מרחיבה את הלב יותר מכל הנאה פיזית. ביזוי אדם הוא למעשה "להרוג בן אדם" כי הוא הורג את קיומו. [10:25] – "אקסטרים" וחיפוש תחושת קיום מוגברת: אנשים מחפשים פעילויות אקסטרים ומתחככים עם המוות כדי להרגיש יותר חיים. ככל שאדם מתחכך ב"אין" (מוות, חוסר), כך הוא מרגיש יותר קיים. דוגמת "דרך המוות" בבוליביה כחוויה שמדגישה את החיים היחסיים. עבירה היא שימוש בכוחות בריאים כדי להגדיל את החסר ולהרגיש את ה"הוויה" מתוך ה"אין". [15:20] – טעם, צורך ופערים בין עשירים לעניים: דברים "טעימים" (כמו מתוקים) מייצרים צורך וגירוי חדש, ומאפשרים לאדם להמשיך להרגיש את חייו גם כשאין צורך בסיסי. השוואה בין עשירים לעניים: אדם עמל, כמו כורה פחם, מאושר יותר ממיליארדר, כי החסר התמידי שלו מאפשר לו להרגיש את החיים. שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר בעולם נמצאים דווקא במדינות סקנדינביה העשירות, שם אין צורך לעבוד. במדינות עניות, לאנשים "אין זמן לשטויות כאלה" כי הם עסוקים בהישרדות. [20:15] – שינה ועצלות כבריחה או מנוחה: אין אדם שרוצה למות, אלא הוא רוצה לחיות אחרת. אם אדם אומר שהוא רוצה למות, הכוונה היא שהוא רוצה לחיות בצורה טובה יותר. שינה יכולה להיות סוג של בריחה ממציאות חיים לא נוחה או מטרידה. האדם נהנה מניסיון הבריחה אל השינה, לא מהשינה עצמה. עצלות מוגדרת כפחד להתמודד עם אתגרים או להיכשל. הבריחה לשינה, למיטה או לאי עשייה נובעת מפחד זה. "מתוקה שנאת העובד": שינה של עובד אינה בריחה, אלא מנוחה מתוך סיפוק והרגשה של חיים מלאים. הוא נח מתוך חיים, לא מתוך בריחה. [27:50] – חיים אמיתיים – דביקות במקור החיים: "חיים אמיתיים" הם חיים מוחלטים, המחוברים ל"בלתי גבול". אדם שחי רק מתוך רעב, סיכון או גירוי חיצוני – למעשה "מת", כי קיומו יונק מתוך המוות (החסר) ולא מתוך החיים עצמם. "צדיקים במיתתם קרואים חיים" כי הם התחברו לחיים האמיתיים, וחיבור זה נשאר קיים גם לאחר שהגוף הביולוגי חדל לתפקד.