מסכת קידושין דף עח - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 78]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257527 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257446 קידושין דף עח להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א זונה משוי לה, חללה לא משוי לה; חזר ובא עליה - עשאה חללה. אמר רב יהודה, כהן גדול באלמנה לוקה שתים, אחת משום (ויקרא כא) 'לא יקח' ואחת משום (ויקרא שם) 'לא יחלל'. ולילקי נמי משום (ויקרא שם) 'לא יחלל זרעו'? בשלא גמר ביאתו. מתיב רבא, 'אלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות', מאי לאו שני שמות ותו לא? לא, שני שמות על זה ושני שמות על זה. אי הכי אימא סיפא – 'גרושה וחלוצה אינו חייב אלא על אחת'! ה"ק, אינו חייב אלא על אחת, ולעולם שני שמות. וחלוצה דרבנן? והתניא 'גרושה - אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? תלמוד לומר 'ואשה''? מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. אמר אביי, קידש – לוקה, בעל – לוקה; קידש - לוקה משום 'לא יקח', בעל - לוקה משום 'לא יחלל'. רבא אמר, בעל – לוקה, לא בעל - אינו לוקה, משום דכתיב 'לא יקח ולא יחלל', מה טעם 'לא יקח'? משום 'לא יחלל'. ומודה אביי במחזיר גרושתו, שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה, (דברים כד ד) 'לקחתה להיות לו לאשה' אמר רחמנא, והא ליכא. ומודה רבא בכהן גדול באלמנה, שאם בעל ולא קידש שלוקה – 'ולא יחלל זרעו בעמיו' אמר רחמנא, והרי הוא חילל. ושניהם מודים במחזיר גרושתו, שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה - דרך ליקוחין אסרה תורה: רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל: תניא, 'רבי יהודה אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר, והדין נותן - מה חלל שבא מטפה כשרה בתו פסולה, גר שבא מטפה פסולה אינו דין שבתו פסולה? מה לחלל שכן יצירתו בעבירה? כהן גדול באלמנה יוכיח, שאין יצירתו בעבירה בתו פסולה; מה לכהן גדול באלמנה שכן ביאתו בעבירה? חלל יוכיח, וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאינן ברוב הקהל - אף אני אביא את הגר שאינו ברוב הקהל ובתו פסולה'. מה להצד השוה שבהן שכן יש בהם צד עבירה? לא תימא כהן גדול באלמנה יוכיח, אלא אימא מצרי ראשון יוכיח; מה למצרי ראשון שכן אינו ראוי לבא בקהל? חלל יוכיח, וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל ובתו פסולה - אף אני אביא את הגר שאינו ברוב קהל ובתו פסולה. מה להצד השוה שבהן שכן פוסלים בביאתם? ורבי יהודה גר נמי פוסל בביאתו, ומייתי לה במה הצד מהאי דינא: ר' אליעזר בן יעקב אומר גר: תניא, 'רבי שמעון בן יוחי אומר, גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - כשרה לכהונה, שנאמר (במדבר לא יח) 'וכל הטף בנשים החיו לכם', והלא פינחס היה עמהם!' ורבנן? 'החיו לכם' - לעבדים ולשפחות. וכולן מקרא אחד דרשו - (יחזקאל מד כב) 'אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל'. רבי יהודה סבר עד דאית כל זרע מישראל, רבי אליעזר בן יעקב סבר 'מזרע' ואפילו מקצת זרע, רבי יוסי סבר מי שנזרעו בישראל, רבי שמעון בן יוחי סבר מי שנזרעו בתוליה בישראל. אמר ליה רב נחמן לרבא, עמוד ב האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט? אמר ליה, אין. וכתב קרא הכי? אמר ליה, אין, דכתיב (שמואל א ג ג) 'ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה''; והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד? אלא נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו. (יחזקאל מד כב) 'והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו' - מכהן אין מישראל לא? הכי קאמר, 'מכהן יקחו' - משאר כהנים יקחו. תניא נמי הכי 'מכהן יקחו משאר כהנים יקחו, רבי יהודה אומר מן המשיאים לכהונה יקחו'. רבי יהודה לטעמיה, דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר, כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו: ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת: אמר רב המנונא משמיה דעולא, הלכה כרבי יוסי. וכן אמר רבה בר בר חנה, הלכה כרבי יוסי. ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול בעצמן כרבי אליעזר בן יעקב. אמר רב נחמן, אמר לי הונא, בא לימלך - מורים לו כרבי אליעזר בן יעקב, נשא - אין מוציאים אותה ממנו כרבי יוסי: מתני'. האומר 'בני זה ממזר' - אינו נאמן. ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא - אינם נאמנים. רבי יהודה אומר, נאמנים: גמ' מאי 'ואפילו שניהם'? לא מיבעיא קאמר; לא מיבעיא איהו דלא קים ליה, אלא אפילו איהי דקים לה - לא מהימנא, ולא מיבעיא היכא דאית ליה חזקה דכשרות דלא מהימני, אלא אפילו עובר נמי דלית ליה חזקה דכשרות - לא מהימני: רבי יהודה אומר נאמנים: כדתניא '(דברים כא יז) 'יכיר' - יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה, נאמן אדם לומר 'זה בני בכור', וכשם שנאמן אדם לומר 'זה בני בכור' - כך נאמן אדם לומר 'זה בן גרושה וזה בן חלוצה', וחכמים אומרים אינו נאמן'. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא, בשלמא לרבי יהודה - היינו דכתיב 'יכיר'; אלא לרבנן – 'יכיר' למה לי?: בצריך הכירא. למאי הלכתא? לתת לו פי שנים. פשיטא! למה לי קרא? מגו דאי בעי מיתבא ליה מתנה - מי לא יהבי ליה? בנכסים שנפלו לאחר מיכן. ולרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, 'יכיר' למה לי? שנפלו לו כשהוא גוסס: מתני'. מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה - אם שלו קדמו קידושיו קידושין, ואם של שלוחו קדמו קידושיו קידושין. ואם אינו ידוע -