מסכת קידושין דף כב - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [kidushin 22]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257471 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=257389 קידושין דף כב להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות. (דברים כא יא) 'וחשקת' - אע"פ שאינה נאה. 'בה' - ולא בה ובחברתה. 'ולקחת' - ליקוחין יש לך בה. 'לך לאשה' - שלא יקח שתי נשים, אחת לו ואחת לאביו, אחת לו ואחת לבנו. (דברים כא יב) 'והבאתה' - מלמד שלא ילחצנה במלחמה: ת"ר' (שמות כא ה) 'אם אמר יאמר' - עד שיאמר וישנה. אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש - אינו נרצע, שנאמר (שמות כא ה) 'לא אצא חפשי' - עד שיאמר בשעת יציאה. אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש - אינו נרצע, שנאמר 'אם אמר יאמר העבד' - עד שיאמר כשהוא עבד. אמר מר 'אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי'. מאי איריא מ'לא אצא חפשי'? תיפוק ליה דבעינן (שמות כא ה) 'אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני' וליכא! ותו, 'אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר העבד' - אטו סוף שש לאו עבד הוא? אמר רבא, (מאי בתחילת שש?) בתחילת פרוטה אחרונה, (ומאי בסוף שש?) בסוף פרוטה אחרונה: ת"ר, לו אשה ובנים ולרבו אין אשה ובנים - אינו נרצע, שנאמר (דברים טו טז) 'כי אהבך ואת ביתך'. לרבו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים - אינו נרצע, שנאמר 'אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני'. הוא אוהב את רבו ורבו אינו אוהבו - אינו נרצע, שנאמר (דברים טו טז) 'כי טוב לו עמך'. רבו אוהבו והוא אינו אוהב את רבו - אינו נרצע, שנאמר 'כי אהבך'. הוא חולה ורבו אינו חולה - אינו נרצע, שנאמר 'כי טוב לו עמך'. רבו חולה והוא אינו חולה - אינו נרצע, שנאמר 'עמך'. בעי רב ביבי בר אביי, שניהם חולין מאי? 'עמך' בעינן והא איכא, או דילמא 'כי טוב לו עמך' בעינן והא ליכא? תיקו: ת"ר, 'כי טוב לו עמך' - עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן; מכאן אמרו, כל הקונה עבד עברי - כקונה אדון לעצמו. ת"ר, (ויקרא כה מא) 'ויצא מעמך הוא ובניו עמו' - א"ר שמעון, אם הוא נמכר, בניו ובנותיו מי נמכרים? מכאן שרבו חייב במזונות בניו. כיוצא בדבר אתה אומר 'אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו' - א"ר שמעון, אם הוא נמכר, אשתו מי נמכרה? מכאן שרבו חייב במזונות אשתו. וצריכא, דאי אשמועינן בניו - משום דלא בני מיעבד ומיכל נינהו, אבל אשתו דבת מיכל ומיעבד היא - אימא תעביד ותיכול; ואי אשמעינן אשתו - דלאו דירכה להדורי, אבל בניו דדירכייהו להדורי - אימא לא, צריכא. ת"ר, עמוד ב אילו נאמר 'אזנו בדלת' - הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת, דלת – אין, אזנו – לא. ואזן לא? והכתיב (שמות כא ו) 'ורצע אדוניו את אזנו במרצע'! אלא הייתי אומר ירצענה לאזן מאבראי ויניחנה על הדלת וידקור כנגד אזנו בדלת, תלמוד לומר 'באזנו ובדלת'. הא כיצד? דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת. 'דלת', שומע אני בין עקורה בין שאינה עקורה, ת"ל 'מזוזה' - מה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד. רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה, אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה נה) 'כי לי בני ישראל עבדים' - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו – ירצע. ור"ש ב"ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר, מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה, דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי 'כי לי בני ישראל עבדים' - ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחירות, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע בפניהם: מתני'. עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי עצמו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים: גמ'. מנלן? דכתיב (ויקרא כה מו) 'והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה' - הקישן הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה נקנה בכסף בשטר ובחזקה - אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. אי מה שדה אחוזה חוזרת לבעלים ביובל - אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל? תלמוד לומר (ויקרא כה מו) 'לעולם בהם תעבודו'. תנא, 'אף בחליפין'. ותנא דידן? מילתא דליתא במטלטלין קתני, מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני. אמר שמואל, עבד כנעני נקנה במשיכה, כיצד? תקפו ובא אצלו – קנאו, קראו ובא אצלו - לא קנאו. בשלמא לתנא דידן - מילתא דאיתא במטלטלי לא קתני דליתא במטלטלי קתני, אלא לתנא ברא - ניתני משיכה? כי קתני מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי, משיכה דבמטלטלי איתא במקרקעי ליתא לא קתני. 'כיצד תקפו ובא אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא קנאו'. וקראו לא? והתניא, 'כיצד במסירה? אחזה בטלפה בשערה באוכף שעליה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה - קנאה, כיצד במשיכה? קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו - כיון שעקרה יד ורגל קנאה', רבי אסי ואמרי לה ר' אחא אומר, עד שתהלך לפניו מלא קומתה? אמרי, בהמה - אדעתא דמרה אזלה, עבד - אדעתיה דנפשיה קאזיל. אמר רב אשי, עבד קטן כבהמה דמי. תנו רבנן, כיצד בחזקה? התיר לו מנעלו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ, הפשיטו, הרחיצו, סכו, גרדו, הלבישו, הנעילו, הגביהו – קנאו. אמר ר' שמעון, לא תהא חזקה גדולה מהגבהה, שהגבהה קונה בכל מקום! מאי קאמר? אמר רב אשי, הגביהו הוא לרבו – קנאו, הגביהו רבו לו - לא קנאו, אמר רבי שמעון, לא תהא חזקה גדולה מהגבהה, שהגבהה קונה בכל מקום. השתא דאמרת הגביהו הוא לרבו קנאו, אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה? כי קאמרינן זה נהנה וזה מצטער, הכא זה נהנה וזה נהנה הוא. שלא כדרכה מאי איכא למימר? אמר רב אחיי [בר אדא] דמן אחא, [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום[