מסכת נזיר דף כד - 8 דקות של לומדות ועמקות בדרך הלימוד הישיבתית [nazir 24]

לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא שיעורי עיון קצרים על דפי הש"ס מאת הרה"ג רבי ישראל כהן שליט"א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה 'עוד יוסף' ו'זאת ליעקב'. לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com להורדת השיעור: וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244547 שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244611 נזיר דף כד להלן דף הגמרא, מפוסק: עמוד א - זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכו': מתני'. האשה שנדרה בנזיר, והפרישה את בהמתה ואח"כ היפר לה בעלה, אם שלו היתה הבהמה - תצא ותרעה בעדר, ואם שלה היתה הבהמה - החטאת תמות ועולה תקרב עולה, שלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם. היו לה מעות סתומין - יפלו לנדבה, מעות מפורשין - דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנין ולא מועלין בהן, דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן, דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם: גמ'. מאן תנא דבעל לא משתעבד לה? אמר רב חסדא, רבנן היא, דאי ס"ד רבי יהודה היא - אמאי תצא ותרעה בעדר? הא משתעבד לה! דתניא, 'ר' יהודה אומר, אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת, שכך כתב לה כל אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא'. רבא אמר, אפי' תימא ר' יהודה, כי משעבד לה - במילתא דצריכא לה, במילתא דלא צריכא לה – לא. איכא דאמרי, מאן תנא? אמר רב חסדא, רבי יהודה היא, וכי משעבד לה - במילתא דצריכא לה, במילתא דלא צריכא לה – לא; דאי רבנן - לא משעבד לה כלל! אלא היכי דמי דמשעבד לה? כגון דאקנייה לה, וכיון דאקני לה - הוה דנפשה. עמוד ב רבא אמר, אפי' תימא רבנן - כי מקני לה נמי - במלתא דצריכא לה, במילתא דלא צריכא לה - לא מקני לה: אם שלה היתה בהמתה חטאת תמות ועולה תקרב: היא מנא לה? האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה! אמר רב פפא, שקמצתה מעיסתה. איבעית אימא, דאקני לה אחר ואמר לה 'ע"מ שאין לבעליך רשות בהן': העולה תקרב עולה והשלמים תקרב כו': א"ל שמואל לאבוה בר איהי, לא תיתיב על כרעיך עד דאמרת לי הדא מילתא, ואלו הן, ארבעה אילים שאינן טעונין לחם - שלו ושלה ושלאחר המיתה ושלאחר כפרה. שלה - הא דאמרן. שלו - דתנן 'האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר; גילח או שגילחוהו קרובים, מיחה או שמיחוהו קרובים - היו לו מעות סתומין יפלו לנדבה, מעות מפורשין - דמי חטאת ילכו לים המלח, דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן, דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם'. שלאחר מיתה מנלן? דתניא 'המפריש מעות לנזירותו - לא נהנין ולא מועלין בהן, מפני שהן ראויין להביא בכולן שלמים; מת והיו לו מעות סתומים - יפלו לנדבה, מעות מפורשין - דמי חטאת יוליך לים המלח, לא נהנין ולא מועלין, דמי עולה - יביאו עולה ומועלין בהן, דמי שלמים - יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם'. שלאחר כפרה - סברא הוא; שלאחר המיתה מאי טעם? דלא חזיא לכפרה, שלאחר כפרה נמי - הא לא חזיא לכפרה. ותו ליכא? והאיכא 'ושאר כל שלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן - כשרים ולא עולין לבעלים לשום חובה, ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע'? כמצותן קא חשיב, שלא כמצותן לא קא חשיב: היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה: +